01.01.2013

מחר ה-1 בינואר.

שנה אזרחית חדשה מגיעה, והיא כבר נראית כאילו מישהו חבט בה. שנה מסוחררת, חבולה, שמגיעה אלינו עם עליית מיסים נוספת למעמד הביניים (ממחר תשלמו עוד 1,800 שקל לשנה למס-הכנסה), איום סורי, גרעין איראני, דיבורים על אינתיפאדה שלישית, מערכת בחירות שהופכת אט-אט לתחרות הכפשות סוג ד'.

כל כך קל להסתגר, להיאלם דום, להחליט שאנחנו נשארים בבית ומסביב יהום הסער, או הצער, או גדעון סער. אלא שאני רוצה להזכיר לכם שזה להיפך. שזה תלוי בנו, שיש לנו איך לשנות, שאיש מעולם לא שיפר את חייו בכך שעמד מן הצד.

אם יש משפט בעברית שלמדתי ממש לשנוא בשנה האחרונה הרי זה המשפט: "מה שהיה הוא שיהיה". אנשים אומרים לי אותו בחיוך עצוב, ראשם מורכן כאילו התכוננו לנחיתת הנבוט. "עזוב," הם אומרים, "במילא שום דבר לא ישתנה פה."

כן ישתנה. 

תבוסתנות אינה אופציה, ייאוש אינו אופציה, האפשרות שנמשיך להפקיר את גורלנו בידי אלה שכולנו יודעים שלא באמת אכפת להם מאתנו אינה אופציה. 

אתם זקוקים להוכחה? אתם ההוכחה.

לפני פחות משנה "יש עתיד" מנתה אדם אחד. היא היתה רק רעיון שנאמר בקול רם. הוא היה רעיון נכון מאין כמותו, הוא ביטא קול שצריך היה להשמע – קולו של מעמד הביניים הישראלי - אבל איש לא ידע אם הקול הזה אינו שריקה בחשיכה. ידעתי אז שיש אנשים רבים שמרגישים כמוני, אבל לא ידעתי אם הם יבואו.

הם באו. 

תחילה יחידים, אחר כך עשרות, ואז מאות, ואז האלפים.

"יש עתיד" מונה היום למעלה מ-15,000 מתנדבים ופעילים, 102 מטות מקומיים, מטה ארצי, מטה להט"בי, מטה יוצאי רוסיה, מטה יוצאי אתיופיה, מטה צעירים, מטה גימלאים, רשימה לכנסת, תקציב, מצע מפורט, סדרת תוכניות פעולה, סקרים דו-ספרתיים, למעלה מ-150 אלף בני אדם שהיו בכנסים שלנו, 108 אלף פה בפייסבוק. 

"מעולם," אמר פעם מישהו, "לא הצליחה האנושות לעמוד בפני קבוצה של אנשים שיש להם את הרעיון הנכון."

יש לנו את הרעיון הנכון: להוציא את מדינת ישראל מידיהם של פוליטיקאים שחושבים רק על עצמם, ולהחזיר אותה לידיו של מעמד הביניים הישראלי, שמשרת בצבא, עובד ומשלם מיסים ואינו גומר את החודש. 

מרגע שהרעיון הזה נאמר בקול רם, אי אפשר היה לעצור אותו. התברר שלא כולם ציניים, לא כולם מיואשים, לא כולם מרימים ידיים. כשמוצבת בפניהם מטרה אמיתית וצודקת, הישראלים מוכנים להיאבק למענה בכל כוחם.

אז אולי בכל זאת 2013 תהיה שנה טובה.