שר המדע הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי: לשמור את האקדמים אצלנו
11 דצמבר 2013 21:26 | יעקב פרי

ההכרזה על זכייתם של פרופ' אריה ורשל ושל פרופ' מייקל לויט בפרס נובל גרמה לתחושות מעורבות. הראשון הוא יליד הארץ, בוגר מערכת החינוך הישראלית, אשר החל את דרכו האקדמית בארץ, והשני הגיע לישראל בגיל 21 והחל את הקריירה האקדמית שלו במכון ויצמן. אבל זה כ־30 שנה שני הזוכים הם תושבי ארה"ב ומועסקים באוניברסיטאות המובילות שם.
האם ביכולתנו להתהדר בכך כי השניים התחנכו בישראל, או שמחובתנו לעשות חשבון נפש על כך שלא השכלנו לשמר אותם באקדמיה הישראלית? התשובה היא, כפי שנהוג לומר באקדמיה - גם וגם. על פי נתוני משרד המדע, כעשרה אחוזים מהישראלים בעלי תואר שלישי שוהים כיום בחו"ל תקופה ממושכת. הבעיה נעוצה בכך שרבים מאנשי האקדמיה, הנוסעים ל"כמה שנים בלבד" כדי לעבות את ניסיונם האקדמי והמקצועי, נכנעים בסופו של דבר להצעות האטרקטיביות שאותן יודעות חלק מהמדינות להציע לאקדמאים מוכשרים.
זוהי לא פחות ממשימה אסטרטגית של מדינת ישראל לבסס ולחזק את יכולתה להציע לאקדמאים ולחוקרים מוכשרים לא רק היצע נרחב דיו של מקומות עבודה, אלא גם תנאים ראויים למחקר, אשר יוכלו לספק בעבורם מסלול מקצועי אמיתי ולשמר אותם כאן לאורך זמן. דוגמה לסוג המהלכים שאותם יכולה הממשלה לעשות בכיוון זה, היא כניסתה של ישראל לתוכנית "הורייזן 2020" של האיחוד האירופי, המאפשרת לנו להיות שותפים בתוכניות המחקר היוקרתיות ביותר באירופה. הסכם זה כמעט חמק מידינו. קהילת המדע בישראל עצרה בחודשים האחרונים את נשימתה בציפייה לראות כיצד תסתיים הסאגה. בדקה ה־90 ממש השכילה ממשלת ישראל לסכל את ההתנגדות ואת אי צירופנו לתוכנית. המדע הוא אחד ממנועי הצמיחה החיוניים והמרכזיים של ארצנו - אסור שהפוליטיקה תפגע בו. לא נוכל להרשות לעצמנו שטובי המדענים שטיפחנו לא יוזמנו להיות חלק מהמחקרים פורצי הדרך שמתנהלים כעת במעבדות של האוניברסיטאות המובילות בעולם.
המחקר המדעי והמחקר הטכנולוגי הם תחומים שדורשים עבודה מתמדת, אשר לא אחת מתגלה גם כעבודה סיזיפית. צריך לדעת להרים את הראש מעל לאלה שעסוקים בחגיגות, ולהכשיר ולהרחיב את תשתיות המדע ומוסדות המחקר בישראל, כך שבפעם הבאה שבה יעמוד ישראלי על במת הפרס, לא נתהה אם הוא תוצר המדע הישראלי או לא. על מנת להמשיך לשמר את היתרון היחסי שלנו במחקר ובפיתוח, יש לעבוד ללא לאות ולהשקיע בדור הבא. הידיים שכעת מוחאות כפיים לפרופ' ורשל ולפרופ' לויט צריכות להיות אלה שמכשירות את הקרקע לזכייה עתידית של תלמידי התיכון והסטודנטים של היום.