הצטרפו אלינו!

שאלת השואה

27 ינואר 2013 15:29 | יאיר לפיד

65 שנה עברו מאז השואה ועדיין אנחנו יודעים רק מה קרה, מבלי שנוכל להבין מה עלינו לעשות עם המידע הזה. אתה מרגיש שהשואה אמורה לשנות בך משהו – כיהודי, כאדם, כישראלי – אבל מה? 

"כשתהיו במחנות ההשמדה", אמרתי לתלמידים שלי, "אל תשאלו את עצמכם מה הייתם עושים אילו הייתם יהודים, כי זו השאלה הקלה, תשאלו את עצמכם מה הייתם עושים אילו הייתם גרמנים"? 

הם שתקו, וכי מה יכולים היו להגיד. 

השואה פירקה את כל מה שבני האדם ידעו על עצמם, ואז לימדה אותנו שני לקחים בלתי נשכחים: 

הראשון הוא שעלינו לשרוד בכל מחיר.

והשני, שזוהי חובתנו להיות אנשים מוסריים. 

הדבר שאיננו יודעים עדיין, הוא מה עלינו לעשות כששני הלקחים האלה סותרים זה את זה.

ניצולי השואה באו לישראל כדי להקים בה חברה אנושית חדשה, שבה איש לא יוכל לפגוע בהם רק מפני שהם יהודים. זהו מסר זועם כפי שהוא פגיע. לא רק שמותר לנו לעשות הכל – אבל ממש הכל – כדי שלא תהיה שואה שניה, זוהי גם חובתנו העליונה. הגורל היהודי לא יוכל לספוג עוד מהלומה שתזכיר אפילו את השואה, ואנחנו מחוייבים לא רק לעצמנו, אלא גם לכל הדורות אחורה, מאברהם אבינו עד למוזלמנים המדשדשים בין הגופות יום אחרי שחרור מחנה הריכוז.

כל ישראלי, אם יש לו שבריר של זכרון היסטורי (ולמי מאתנו אין), יודע שהקיום שלנו הוא שברירי. בתינו, הקניונים שלנו, הכבישים שסללנו – כל מפלצות האספלט והברזל האמורים לייצג המשכיות שאין לערער עליה - הם רק רשת הסוואה דקה המונחת על חרדה מתמדת מפני הבאים עלינו להורגנו. 

אם נרפה לרגע מרעיון ההישרדות, יקומו הנאצים החדשים – ואין זה משנה אם יחבשו לראשם כאפיות או קסדות וורמכט – וינסו להרוג אותנו. 

למדנו גם שאסור לסמוך על הגנתו של העולם. הוא יהיה מזועזע כמובן עד עמקי נשמתו האנינה, ואולי גם יקים לילדינו בית יתומים בפאתי בריסל, אבל ליותר מזה עדיף לנו לא לצפות. 

זו, אגב, גם הסיבה לכך שהישראלי הממוצע מתמלא חרון מוצדק כשהוא נתקל באינטלקטואלים של השמאל החדש, המעמידים פנים שישראל היא חלק מאירופה הנאורה ובשם שיח זכויות האדם חובתה לוותר להמונים המדוכאים שכל חטאם בכך שהם רוצים להרוג אותנו. "אושוויץ", הם חוזרים ואומרים לנו, "אינה יכולה להיות תירוץ לכל דבר". אלא שאושוויץ אינה תירוץ אלא סיבה מוחשית, אקטואלית-עדיין, מגובה בגופותיהם של מיליונים.

אינני אוהב במיוחד בדיחות שואה, אבל יש אחת שאינה מרפה מזכרוני: מדוע אושוויץ היתה מקום אופטימי? משום שכל הפסימיסטים כבר היו בניו יורק. 

ככל בדיחה טובה, גם מאחורי זו יש אמת בסיסית: עלינו להתכונן תמיד לגרוע מכל, מפני שאחרת הוא יגיע.

אלא שאילו בזה הסתכם לקח השואה, היא לא היתה מציבה בפנינו שום דילמה. הבעיה היא שהשואה לימדה אותנו גם שחלק – אולי החלק המשמעותי ביותר – של ההישרדות תלוי בקיומו של מוסר אנושי. 

בלי המוסר האנושי לא היה צ'רצ'יל, לא היו פרטיזנים, ארה"ב לא היתה נכנסת למלחמה, וגדוד של הצבא האדום, בפיקודו של רב-סרן יהודי בשם אנטולי שפירו, לא היה משחרר את אושוויץ. 

השואה שינתה את תפיסת המוסר שלנו לא רק מפני שנוכחנו לדעת שהמוסר הוא הדבר היחיד שמסוגל להתייצב בפני הרוע המוחלט, אלא גם מפני שהיא העבירה את המרכז מן החברה אל היחיד.

עד השואה התייחס המין האנושי למוסר כאל תוצר חברתי. עשרת הדיברות הן דוגמא טובה – קיבלנו הוראות מהממסד ומילאנו אותן מפני שידענו שהוא חכם יותר, ורוצה בטובתנו.

אלא שבשואה האנשים המוסריים היחידים היו דווקא אלו שסירבו להקשיב למה שאמר הממסד השליט בארצותיהם. חנה ארנדט כתבה שאם היינו מקבלים את תפיסת המוסר שהיתה מקובלת עד השואה, הרי שאי אפשר היה להעמיד את אייכמן לדין. הוא הרי פעל לפי המוסר המקובל בזמנו ובתקופתו, ובוודאי בארצו.

אם בכל זאת העמדנו את אייכמן לדין הרי היה זה מעשה של אמונה במין האנושי: האמנו, ואנחנו עדיין מאמינים, שלכל אדם יש את היכולת להבחין בין טוב לרע, אפילו אם כל העולם אומר אחרת. אם בכל זאת הוצאנו אותו להורג, היה זה מסר מהדהד לכך שאיש אינו יכול לחמוק מאחריותו לנקוט עמדה מוסרית בעד החיים. חנה ארנדט טעתה בדבר אחד: לא "הבנאליות של הרוע" היא המאיימת עלינו, אלא הבנאליות של השתיקה. לאיש אסור לשתוק אל מול המוות. 

הניצולים לימדו אותנו, באיחור מכאיב, שלא רק לגבי הגרמנים היתה זו האמת, אלא אפילו לגבי הקורבנות. בספרו הגדול "האדם מחפש משמעות", כתב ויקטור פרנקל, ניצול אושוויץ שאיבד את כל משפחתו: 

"במחנות הריכוז, במעבדה חיה זו ובמגרש ניסויים זה, ראינו אחדים מחברינו מתנהגים כחזירים, בעוד אחרים מתנהגים כקדושים. אפשרויות אלה ואלה גנוזות באדם; איזו מהן יגשים, דבר זה תלוי בהכרעות ולא בתנאים".

שכן לא רק באחרים עלינו לחשוד בעקבות השואה, אלא גם בעצמנו. האם המוסר המקובל, המקיף אותנו מכל עבר, אינו משתק את יכולתנו לבחון בעצמנו את המתרחש, להסיק בעצמנו מסקנות, לבחור בעצמנו בין הטוב לבין הרע?

ויותר מזה, האם הגדרתנו את ההישרדות כערך עליון מאפשרת לנו לראות את מה שהגדיר פרנקל (מחשובי הפסיכיאטרים בדורנו), "האדם מאחורי המכונה"? האם אפשר בכלל לקבל החלטות מוסריות כשכל העולם נראה לנו כמכונת השמדה מתוחכמת שרק מחכה להזדמנות שלה? האם לא צימצמנו את עצמנו לקיום שכולו תנאים, כדי שנוכל להתחמק מן ההכרעות? 

אינני יודע. קרוב לוודאי שאיש אינו יודע. דווקא בגלל היות השואה אירוע קוסמי שאינו נתפס באף אחד מהמושגים המוכרים לנו, היא מכריחה כל אדם להגיע לגביה למסקנות אישיות לגמרי. כל מה שאומר לגביה אינה מסקנה, אלא אמונה.

אני מאמין שהעקרון הראשון תקף: לגבי כל דבר שמאיים על קיומנו, חובתנו לעשות כל דבר כדי להמשיך להתקיים כעם.

אני מאמין שהעקרון השני מכריח אותנו לבחון ללא הרף את העקרון הראשון, כדי שבכל מה שהוא פחות מאיום קיומי אפילו בסנטימטר, נדע לעשות את הבחירה המוסרית, המכירה באנושיותו של האחר ובחובתנו למנוע ממנו סבל.

כתבות נוספות שיעניינו אותך

סדרת שיתופי פעולה של השרה לשוויון חברתי

כחלק ממשלת האחדות והרצון לעבוד למען אזרחי מדינת ישראל, קידמה בשבוע האחרון השרה לשוויון חברתי, ח"כ מירב כהן, פעולות משותפות יחד עם שר האוצר, אביגדור ליברמן ושרת הפנים, איילת שקד.

המשך לקריאה

צפו: ראש הממשלה החליפי ושר החוץ בפתח ישיבת הסיעה:

באנו לעבוד

ישבתי אתמול בישיבת הממשלה ואני רוצה להגיד לכם מה ראיתי: ראיתי אנשים שבאו לעבוד. לא באו לריב, לא באו להעליב, באו לעבוד.

המשך לקריאה

לציון חודש הגאווה, שר החוץ וסגן שר החוץ ממפלגת יש עתיד הניפו לראשונה, את דגל הגאווה על משרד החוץ.

זו הפעם הראשונה בה מונף דגל הגאווה על בניין משרד החוץ. שר החוץ לפיד: "לרגל אירועי חודש הגאווה משרד החוץ ועובדיו מובילים מסר של סובלנות, אחווה וחופש".

המשך לקריאה

מנכל חדש בכנסת ישראל

מנכל חדש בכנסת ישראל. השבוע (ב'), נבחר בוועדת הכספים, גיל סגל, מנכ"ל המפלגה לשעבר, ממקימי יש עתיד, לתפקיד מנכ"ל הכנסת הנכנס. משפחת יש עתיד בטוחה שכפי שנהג בעבר, גיל יבצע את תפקידו בצורה הטובה ביותר. למען המינהל התקין. למען חברי ועובדי הכנסת. למען אזרחי המדינה.

המשך לקריאה

אושרה הקמת ועדת חקירה ממלכתית בעניין האסון הנוראי בהר המירון

כפי שהתחייבנו, אישרנו היום בישיבת הממשלה הראשונה את הקמת ועדת החקירה הממלכתית בעניין האסון הנוראי בהר המירון. זו מחויבותינו לחקור לעומק ולעשות הכל בשביל למנוע את האסון הבא.

המשך לקריאה

מלבד הצעת החוק להקמת ועדת חקירה ממלכתית לאסון מירון, יש עתיד תעלה בוועדה המסדרת את הצעות החוק להגבלת כהונת ראש ממשלה, ולמניעת הטלת המנדט למי שהוגש נגדו כתב אישום

במסגרת סיכום ‏שגובש היום בין נציגי סיעות גוש השינוי נקבע שביום שני הקרוב תעלה יו"ר הוועדה המסדרת, ח"כ קארין אלהרר שורת חוקים לקבלת פטור מחובת הנחה ובראשם "הצעת חוק להקמת ועדת חקירה ממלכתית לאירועי אסון הילולת הרשב"י בהר מירון", שביוזמת כל חברי סיעת יש עתיד.

המשך לקריאה

אילו הייתה לנו ממשלה

אילו היתה לנו ממשלה, היא היתה ממנה לפני שנתיים מפכ"ל חזק, נותנת לו תקציב ושולחת אותו להקים כוחות משימה שיטפלו במוקדי הצרות הידועות: האלימות בחברה הערבית, ארגוני הפשיעה הלאומנית (מלה פמיליה ולהב״ה עד מתפרעי עכו ולוד), השחיתות השלטונית.

המשך לקריאה

הקמת ממשלה היא אף פעם לא אירוע פשוט. לא כולם יקבלו מה שהם רוצים. אבל יש הבנה שכולנו שותפים לה. כולנו מבינים שהמדינה צריכה שינוי כיוון.

יו"ר יש עתיד, יאיר לפיד בפתח ישיבת הסיעה:אין גבול שנתניהו לא חוצה כדי לפלג את החברה הישראלית ולגרור אותנו לבחירות חמישיות, אבל זה מתהפך עליו. במקום שזה יחליש אותנו, זו תזכורת למה מוכרחים ממשלת אחדות.

המשך לקריאה

ח"כ מירב כהן השיקה מוקד סיוע למבוגרים להשתלב בשוק התעסוקה.

השרה לשוויון חברתי לשעבר, ח"כ מירב כהן הוציאה אל הפועל מוקד המחבר בין מעסיקים מובילים במשק למחפשי עבודה מבוגרים בגילאי 60 ומעלה.

המשך לקריאה

מצא את מטה השטח הקרוב אליך