פחות ופחות, יותר ויותר

"קורה לך עדיין," שאל אותי השבוע נדב פרי בתוכנית "המטה" בערוץ 10, "שאתה יושב בישיבת ממשלה או בכנסת ושואל את עצמך, 'איך הגעתי לכאן?'"

"כן," הודיתי, "לפעמים יש עדיין רגעים שאני נעצר ומסתכל סביבי ואומר לעצמי, 'מה אני עושה פה?' אבל זה כבר קורה לי פחות ופחות."

ביום שישי היה לי רגע כזה.

עמדתי במזנון הקטן של ערוץ 2, עשר דקות לפני תחילת "אולפן שישי", ודיברתי בטלפון עם ראש הממשלה נתניהו על הסיכומים שנעשו עם מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי. שנינו ידענו שקרי יעשה מסיבת עתונאים בשעה הקרובה, בה יודיע על חידוש המו"מ המדיני, כך שצריך היה להחליט מה אפשר לומר ומה לא.

בחוץ ירד הערב, כך שיכולתי לראות את ההשתקפות של עצמי בחלון. איש בחליפה, צמוד לסלולרי, הולך מצד לצד (אני מאלה שמדברים בהליכה) ומדבר באינטנסיביות על משהו. בצד שמאל שלי ראיתי את דני קושמרו חולף, מציץ בי בסקרנות וממשיך.

ופתאום זה היכה בי. רק לפני שנה וחצי הייתי הוא. זה היה האולפן שממנו שידרתי, התוכנית שאותה הנחיתי, אני הייתי זה שחולף ורואה את השר עומד ומדבר בטלפון ושואל את עצמי אם הוא אומר, "אדוני ראש הממשלה, אנחנו נתמוך במהלך המדיני," או: "תעשי טובה, חכו לי עם המרק, אני מסיים פה ובא לאכול."

במקרה הזה, האפשרות הראשונה היא הנכונה.

"יש עתיד" מחוייבת לתהליך שהחל ביום שישי, מחוייבת לשלום, מחוייבת לפתרון שתי המדינות על בסיס תפיסת "הגירושין ההוגנים" שלנו. אין לנו את הזכות המוסרית לא לנסות. כל הזמן, ללא הרף, שוב ושוב. אם זה לא יצליח (ותמיד יש חשש כזה), נתחיל מיד מחדש. גם זה חלק מהד.נ.א. של "יש עתיד" – כשאנחנו חושבים שמשהו הוא נכון, אנחנו לא מוותרים לעולם. 

הראיון שנתתי בתוכנית "המטה":

השבוע התחלנו גם להרגיש את הישורת האחרונה של התקציב. הדיון הארוך בוועדת הכספים הסתיים (ארוך זה לא מילה, בועז טופורובסקי חגג יומולדת תוך כדי ההצבעות), ואני מודה שהתוצאות טובות יותר ממה שציפיתי. הוועדה עשתה עבודה יוצאת מן הכלל - בניצוחם של ניסן סלומיאנסקי ועופר שלח - והדיאלוג עם הכנסת היה פתוח ובעיקר יצירתי.

מסבירים לי ששרי אוצר לא אמורים להודות בכך שלא כל השכל והידע נמצא אצלם במשרד, אבל איני מקבל את סוג השיח הזה. בעיני התקציב היום הוא טוב יותר מזה שהובא לכנסת לפני חודשיים, ומה שהכי חשוב, הוא עונה על הקריטריון הראשון שקבעתי לעצמי: בנסיבות הנוכחיות (בור תקציב ענק, שיח ציבורי בעייתי), ברור לי שעשינו הכל כדי להפחית למינימום את הפגיעה במעמד הביניים.

כי בתוך כל המהומה התקשורתית איש לא שם לב למשל, שהדפתי את כל הלחצים להטיל מס על קרנות ההשתלמות. למה? כי זו הקופה הקטנה של מעמד הביניים לבר מצווה של הילד או לחתונה של הבת. מאותה סיבה חיפשנו עד הרגע האחרון – ומצאנו - דרך לבטל את המס על משפרי-הדיור. למה? מפני שאלה צעירי מעמד הביניים שמחירי הנדל"ן הורגים אותם וצריך לעזור להם.

אבל מה שחשוב יותר הוא שהפעם – בפעם הראשונה מזה שנים רבות - לפני שהלכנו למעמד הביניים הלכנו לכל אלה שהיו עד היום חסינים:

קיצצנו בחדות את תקציב הישיבות, את תקציבי בתי הספר בהם לא מלמדים ליב"ה, את תקציבי הדיור לחרדים-בלבד, ביטלנו את "חוק נהרי".

העלינו את המיסוי על חברות הענק.

לקחנו לא מעט כסף מהוועדים הגדולים.

עשינו כל מה שלא עשו עד היום.

ונכון שבסוף לא היתה ברירה ולקחנו גם ממעמד הביניים, אבל הם יודעים עכשיו דבר אחד:

הם האחרונים שלקחנו מהם, והם יהיו גם הראשונים שלהם נחזיר.

למה עוד כדאי היה לשים לב השבוע?

• שימו לב לפניה של ח"כ יואל רזבוזוב לראש אגף החקירות במטה הארצי של משטרת ירושלים לפתוח בחקירה נגד רשת החינוך "אל המעיין". התלונה מבוססת על דו"ח שהוגש למשרד האוצר על התנהלות בלתי תקינה ברשת החינוך של ש"ס. מדובר בפרשה שלהערכתי עוד תתפתח.
• לכך ששרת הבריאות יעל גרמן ואני חתמנו על תקנות להנגשת מקומות המספקים שירותי בריאות במסגרת הבריאות הממלכתית כך שיותאמו לשירות אנשים עם מוגבלויות. זה חלק משורה של פעולות שאנחנו עושים – בניצוחה של קארין אלהרר שמפעילה אותנו מתוך חופשת הלידה שלה – כדי לסייע לאנשים עם מוגבלויות.
• לראיון שנתן הרב שי פירון בתשעה באב (לא לדאוג, הוא התגלח מאז).