על תקווה, שינוי, ועל כאב גדול

14 יולי 2013 10:09 | יאיר לפיד

זה היה אחד השבועות העצובים שהיו לנו מהיום בו הוקמה משפחת "יש עתיד".

הראל מאירי ז"ל, בנו בן ה-15 של גדי מאירי, ראש מטה השטח שלנו, נפטר מהתקפת אסטמה פתאומית בעת ששחה בכנרת.

בלוויה גדי דיבר על הצורך לבחור בחיים גם ברגע הזה: "ביתנו ימשיך להיות פתוח וחם – אנחנו נמשיך להעניק ולתת – תמיד ידענו יותר לתת מאשר לקבל וכך יהיה גם בעתיד.

מחבק אתכם משפחה שלי כל כך חזק, עם כל כך הרבה אהבה, נמשיך לחבק את הראל האהוב שלנו, הוא ימשיך לחיות לנצח בזכרוננו. נחבק אחד את השני ונמשיך – כי זה מה שצריך ונכון לעשות."

אבריו של הראל נתרמו והצילו את חייהם של אחרים.

יהי זכרו ברוך.

 

"תבחר."

"במה?"

"איפה אתה רוצה להיות. בשיח של אכזבה וייאוש או בשיח של חזון ותקווה. אתה יכול להמשיך לכעוס על מחירי הסיגריות והעראק, זו זכותך המלאה, אבל לפחות תדע שזו בחירה שעשית."

"אבל הם עלו."

"כן, ובמקביל העברנו השבוע – רק השבוע! - את השיוויון בנטל בממשלה, את החוק המסייע לעובדי הקבלן בכנסת, את שעון הקיץ שלא היה עובר לעולם בלעדינו, ואת הרפורמה של 'מחנכים מסביב לשעון'. זה יותר ממה שמפלגות אחרות עשו בקדנציה שלמה. עכשיו תבחר איפה אתה."

"מאיזו בחינה?"

"בצד של המתבאסים או בצד של העושים."

(שיחה בתחנת דלק על כביש 443).

 

חוק השיוויון בנטל, שעבר ביום א' בממשלה ברוב מוחץ, הוא אחת הסיבות שנכנסתי לפוליטיקה, אחת הסיבות ש"יש עתיד" הוקמה, אחד המבחנים הגדולים שעמדנו בהם כאנשים פוליטיים.

זה לא עבר בקלות. בשלב מסויים אפילו נאלצתי לאיים שאפרק את הממשלה אם החוק לא יעבור (והתכוונתי לכל מילה). גם עכשיו יש לנו עוד עבודה, בעיקר בכנסת, אבל יש שלוש טעויות נפוצות שצריך לתקן כבר עכשיו:

הרפורמה לא תכנס לתוקף רק בעוד שלוש שנים, אלא באופן מיידי. מיד אחרי שהחוק יעבור יקבלו קרוב לשלושים אלף (!) חרדים מכתב המודיע להם שהם רשאים לעזוב את הישיבות ולהצטרף לשוק העבודה.

תוך שלוש שנים 70% מהצעירים החרדים כבר יתגייסו לשירות צבאי או אזרחי, אחוז דומה לשיעור המתגייסים בחברה החילונית (שגם שם הגיע הזמן להלחם נגד תופעת ההשתמטות).

החרדים הצעירים לא מקבלים דחיית שירות אוטומטית לגיל 21. בגיל 18 הם יבואו לבקו"ם כמו כולם. הצבא רשאי לדחות את שירותם כמו שהוא דוחה את השירות למי שהולך לשנת שירות, למכינה או לעתודה אקדמאית.

לא רק כחבר בממשלה, אלא גם כאזרח ישראלי, אני גאה בדרך שבה מתייצב צה"ל למול הקיצוץ הגדול ביותר בתקציבו מזה עשור לפחות. במקום להתבכיין הם ניצלו את ההזדמנות, ובהנהגתם של יעלון וגנץ יצרו תוכנית התייעלות אמיתית, אמיצה ומדוייקת. ישבתי איתם בלא מעט ישיבות – לפעמים בכובע של שר האוצר, פעמים אחרות במסגרת הקבינט הבטחוני - וראיתי צבא מפוכח ומעודכן, שמבין גם את המצב הכלכלי של המדינה ומנווט בזהירות ובשכל בין המצוקה התקציבית לבין הסיכונים שמדינת ישראל מתמודדת איתם. אני גאה בהם.

ביום שני היינו בכנסת עד מאוחר. לפעמים בלילות האלה הנאומים הופכים לרצף מטושטש, כמעט אחיד, שאתה מתקשה להקשיב לו.

אלא שאז משהו תופס את האוזן.

"אדוני שר האוצר," קרא לי חבר הכנסת עיסאווי פריג' מעל דוכן הנואמים, "חודש הרמדאן הוא הזמן שבו המשפחות הערביות מוציאות הכי הרבה, אבל את השי לחג העובדים הערבים מקבלים בראש השנה או בפסח. למה אתם נותנים לנו שי לחג בזמן שאנחנו לא חוגגים כלום? תנו לנו את אותו שי, אבל בפתיחת הרמדאן."

ניסיתי לחשוב אם אני יכול לענות לשאלה שלו, אבל לא הצלחתי למצוא שום תשובה. זה לא עניין של שמאל או ימין, אופוזיציה או קואליציה, זה סתם חסר היגיון. למה באמת נותנים לאנשים שי כשהם לא חוגגים כלום, ולא נותנים להם אותו כשהם כן?

כשהוא ירד מהדוכן, אמרתי לו שזה נשמע לי הגיוני ואבדוק את העניין. פריג' הנהן בעייפות. חברי הכנסת הערבים רגילים לא לקחת את הממשלה ברצינות.

למחרת הרמתי טלפון לעופר עיני, יו"ר ההסתדרות, ולצביקה אורן, יו"ר איגוד התעשיינים, שבדיוק היה בסין. שאלתי את שניהם אם הם מוכנים להתגייס לעניין שניהם אמרו כן, בטח, למה לא. "זה כל כך סביר," אמר לי צביקה, "שהשאלה היחידה שמטרידה אותי היא למה אף אחד לא עשה את זה קודם?"

היות והשאלה הזו מטרידה אותי בלא מעט נושאים, לא ניסיתי לענות. במקום זה צלצלתי לפריג' ואמרתי לו שהעניין בטיפול וכל הגורמים המקצועיים כבר התחילו לעבוד על העניין. הוא היה בעיקר המום.

בשנה הבאה – אינשאללה - העובדים הערבים יקבלו את השי בחג הנכון. 

במעט שנשאר מלילותי אני קורא, בפעם השניה, את "הברבור השחור", של נסים ניקולס טאלב, העוסק, כפי שאומרת כותרת המשנה שלו, ב"השפעתו המטלטלת של הבלתי צפוי על הכלכלה והחיים".

קראתי אותו בפעם הראשונה בזמן מערכת הבחירות, וחשבתי אז ש"יש עתיד" היא ברבור שחור כזה: מפלגה חדשה, אחרת, שמערערת על כל הפרדיגמות השמרניות של השמאל והימין.

היום אני מתמודד לעתים קרובות עם בעיה נוספת המתוארת בספר, הקרויה "ההתקבצות": בעולם של מידע אינסופי וזמין להפליא, אנשים בוחרים לעצמם עמדות – קיצוניות או מופרכות ככל שיהיו – מתקבצים סביבן, והרשת מספקת להם כמות כמעט אינסופית של מידע המאשרר בדיוק (אבל בדיוק!) את מה שחשבו מלכתחילה.

בכל הנושאים הבוערים הנמצאים על הפרק - החל מייצוא הגז ועד לרווחים הכלואים - אנשים בוחרים לעצמם עמדה המתאימה לאופיים, לקבוצה החברתית שלהם, לעמדה הפוליטית הראשונית שבה הם אוחזים, ואז מציפים זה את זה בזרם בלתי נגמר של מאמרים, מחקרים, אתרים ועדויות שמאפשרים להם להמשיך ולהאמין שמה שהם חשבו במילא מוצדק לחלוטין.

התפקיד שלי מכריח אותי לעשות בדיוק את ההיפך - כלומר להתעמת ללא הרף עם עובדות סותרות שמציגים בפני אנשים שחושבים לגמרי אחרת ממני - אבל נדמה לי שלא ירחק היום והאנושות תיאלץ להתמודד עם ההבנה המעציבה ששטף של מידע זמין ובלתי מתווך אינו בהכרח הופך אנשים לפתוחים יותר. במקום זה הם נוטים לבחור מתוכו רק את מה שמתאים להם, ולהתעלם ממה שסותר את אמונותיהם. 

שלכם,

יאיר לפיד

כתבות נוספות שיעניינו אותך

שמונת הצעדים של ״יש בעתיד״ למלחמה בקורונה

קודם כל מקים ממשלה אחרת. 18 שרים. יעילה, חסכונית, ממוקדת מטרה. בלי שר לענייני מים ובלי חליפי. קבינט קורונה של ארבעה שרים: ראש ממשלה, אוצר, בטחון, בריאות. זה נקרא צוות, והדבר הכי חשוב במצבי חירום הוא עבודת צוות. אחר כך הייתי עושה שמונה צעדים:

המשך לקריאה

ראש האופוזיציה, ח״כ יאיר לפיד בנאום סיעה

אנחנו המדינה היחידה בעולם שהגיעה לגל השני מוכנה עוד פחות טוב מהגל הראשון. נתניהו נכשל. ממשלת המנותקים לא מתפקדת.

המשך לקריאה

תגובת יו״ר יש עתיד-תלם להקמת ממשלת נתניהו החמישית

נאשם בפלילים לא יכול למנות מפכ״ל, למנות פרקליט מדינה, למנות יועץ משפטי לממשלה, למנות את השופטים שידונו בעניינו. זו רשימת הדרישות של ביבי. אלה שנכנעו לה הם לא דון קישוט, הם קישוט, מקשטים לביבי את הממשלה. שרים מספר 32, 33, 34 בממשלת הכניעה.

המשך לקריאה

הפגנת הדגלים השחורים בכיכר רבין

נאשם בפלילים לא יכול למנות מפכ״ל, למנות פרקליט מדינה, למנות יועץ משפטי לממשלה, למנות את השופטים שידונו בעניינו. זו רשימת הדרישות של ביבי. אלה שנכנעו לה הם לא דון קישוט, הם קישוט, מקשטים לביבי את הממשלה. שרים מספר 32, 33, 34 בממשלת הכניעה.

המשך לקריאה

הפגנת העצמאים בירושלים

יו״ר יש עתיד-תל״ם, יאיר לפיד: באתי לתמוך הבוקר בהפגנת ארגוני העצמאים מול הכנסת. הם לא שמרו על 2 מטר מרחק, אבל בשביל העצמאים אני מוכן לקחת את הסיכון. הם כועסים, הם צועקים, הם צודקים.

המשך לקריאה

אנחנו נעמוד בזה

הקורונה לא תכניע אותנו, כי אי אפשר להכניע אותנו. ניסו לא פעם. תמיד עמדנו בזה. התפקיד שלנו הוא להזכיר לישראלים שאותם דברים שמפחידים אותנו - גם יכולים לעורר בנו השראה. לזכור שתמיד יש לנו ברירה: להתייצב מול זה ביחד, או ליפול כל אחד לחוד. אנחנו בוחרים להלחם במגיפה ביחד. יהודים וערבים, חרדים וחילונים, קואליציה ואופוזיציה. הקורונה לא מבדילה בינינו. במאבק נגדה גם אנחנו לא נבדיל בינינו.

המשך לקריאה

תוכנית יש עתיד-תל"ם לחילוץ הכלכלה הישראלית

ח״כ לפיד: ״זו תכנית דו שלבית לחילוץ מיידי של הכלכלה מהקפאון, הצלת העסקים הקטנים והבינוניים שנזנחו בידי הממשלה וסיוע לחברות גדולות״.

המשך לקריאה

כמה עולה מצפון?

הנה מה שאמר אתמול בראיון שר הבטחון כששאלו אותו על האפשרות שתקום ממשלה של יותר מ-30 שרים: "צריך לחלק עוד תיקים. זה לא יפה, אבל זו המציאות הפוליטית. אם זה קונה עוד שנה או שנתיים, מוטב שכך. מוטב שיהיו לנו כמה שרים בלי תיק אם זה יקנה לנו עוד שנתיים של יציבות."

המשך לקריאה

ברוכה הבאה ח״כ ע'דיר כמאל מריח

יו״ר יש עתיד, ח״כ יאיר לפיד:
״גאה ומאושר לקבל אלינו את ח"כ ע'דיר כמאל מריח. גאה בה שלא ויתרה על ערכיה תמורת שום תפקיד בעולם. נלחם ביחד איתה לטובת כל אזרחי ישראל. ברוכה הבאה״.

המשך לקריאה

מצא את מטה השטח הקרוב אליך