הצטרפו אלינו!

על שנאת חינם ותשעה באב

16 יולי 2013 10:11 | יאיר לפיד

אני רוצה להציע לכם בזהירות רעיון קצת מהפכני. 

אני רוצה להציע לכם את האפשרות שחורבן הבית לא היה בתשעה באב.

כידוע פעמיים נחרב בית המקדש. פעם אחת בשנת 586 לפני הספירה, בידי נבוכדנצר. בפעם השניה הוא הועלה באש בידי טיטוס בשנת 70 לספירה. ומראש זה קצת חשוד ששני האישים הדי-בעייתיים האלה – נבוכדנצר וטיטוס – תיאמו ביניהם יומנים. 

כי האמת היא שלפי ספר מלכים ב' חורבן הבית הראשון היה בז' באב, ולפי ספר ירמיהו דווקא העשירי באב היה הרגע שבו כולם אמרו את המשפט העצוב והנפלא: "אוי לנו כי פנה היום, כי ינטו צללי ערב". 

אז מה עשו אבותינו? הלכו על פשרה יהודית. בתלמוד בבלי, מסכת תענית אומרים חז"ל: "אי אפשר לומר בשבעה, שהרי כבר נאמר בעשור; ואי אפשר לומר בעשור, שהרי כבר נאמר בשבעה".

במילים אחרות, חז"ל חתכו באמצע, הלכו על התאריך שהיה קרוב יותר לליבם: החורבן השני. כי כמו שלנו יש את את "ילדי הנרות" של רצח רבין ואת "הילדים הכתומים" של ההתנתקות, כך אבותינו היו "ילדי החורבן". זה היה האסון הפרטי שלהם. 

והיות וזה לא לגמרי מתיישב עם העובדות, צריכה להיות סיבה.

והסיבה היא – לדעתי – שיש דבר אחד שבו אבותינו היו באמת הרבה יותר טובים מאתנו: היתה להם תפיסה היסטורית. 

הם היו חבורה הרבה פחות בכיינית מאתנו, חז"לינו. הם הבינו באופן עמוק את החיים בתור רצף היסטורי מתמשך – וברצף היסטורי מתמשך יש דבר אחד שאנחנו יודעים מעל לכל ספק: דברים רעים קורים. 

וכשדברים רעים קורים, הטבע האנושי נוטה לשקוע לתוכם. אם ישבתם פעם 'שבעה' על מישהו שבאמת אהבתם, אתם מכירים בטח את הרגע המוזר הזה, כשה'שבעה' מסתיימת, ואתם יוצאים החוצה ופתאום מתברר לכם שהעולם המשיך בענייניו. העולם לא אדיש, הוא לא מרושע, הוא לא חסר לב, הוא פשוט ממשיך להתנהל. כמו כשאתה נוסע בכביש בינעירוני, ויש בצד הדרך מכונית הפוכה. אתה לא עוצר, אבל אתה אומר לעצמך שצריך לנסוע יותר בזהירות.

וזה הלקח שאבותינו לקחו איתם מחורבן בית שני: הלקח של הפרופורציות. ההבנה של מה חשוב ומה לא חשוב. אי אפשר להיות בדכאון ולצום כל יומיים, כמו שאי אפשר לשמוח כל יומיים. החיים אינם המכונית ההפוכה, אלא הכביש המהיר. 

הם הבינו את הסיכון שיש בשקיעה אל תוך הכעס והעצב, מפני שגם הם כמוכם - וכמו כל יהודי בעולם - היו אומרים בכל שנה ש"ירושלים נהרסה בגלל שנאת חינם", אבל כל שנה היה פחות ברור על מה בדיוק היתה השנאה הזו. 

כי תחשבו על הסיטואציה שבה השנאה מתעוררת: עיר נצורה, מחוץ לה יושבים 80 אלף לגיונרים של הצבא הכי חזק בעולם, ובתוכה יושבים, לפי העדות של יוסף בן מתתיהו, רק 23,000 חיילים יהודים, בסך הכל אוגדה וקצת. 

אלא שהאוגדה הזו מחולקת לשלושה פלגים, ששונאים זה את זה, ומסרבים לשתף פעולה, ובמקום להלחם יחד הם רוצחים אחד את השני בגלל איזה סכסוך דתי שאיש כבר לא זוכר בדיוק על מה הוא נסב. 

ואז הרומאים פורצים את חומת העיר, וכולם נאלצים לסגת לתוך מתחם בית המקדש, והם מתבצרים שם להלחם את הקרב האחרון של חייהם, והחלק המטורף הוא שגם אז – אפילו אז! – הם לא מוכנים להלחם ביחד. כל פלג נלחם בנפרד, בשיטות משלו, ועם מפקדים משלו, וכמובן שהם מפסידים את הקרב וירושלים נופלת.

אז אני רוצה לפצל לשני חלקים את המשפט שכולנו למדנו, ולשים פסיק במקום שאין בו פסיק: ירושלים נפלה בגלל שנאה, ורק בגלל שנאה. ההבנה שהיא היתה מיותרת לגמרי - שנאה חינמית - הגיעה רק שנים אחר כך. 

כי בזמן אמיתי, בזמן המצור על ירושלים, הם הרי לא חשבו שזו שנאת חינם. הם היו משוכנעים שהם צודקים – כי אנשים מלאי שנאה תמיד משוכנעים שהם צודקים – ורק אחר כך, כשישבנו ובכינו לא רק על נהרות בבל, אלא בכל נהר בעולם, בדנובה בוולגה ובמסיסיפי ובאמזונס, פתאום התבררה לנו האמת האיומה - מה שזה לא היה, זה לא היה חשוב! למי אכפת דיני הצניעות, או דיני הקורבן, או איך היה צריך לנהל את המשא-ומתן המדיני בשנת 70 לספירה? למי זה משנה היום? 

וזו הראייה ההיסטורית האמיתית של אבותינו. שזה לא היה חשוב. כל השנאה האיומה הזו, הרצחנית וההרסנית והמפלגת, היתה סתם. היתה חינם. 

כשאני בבית כנסת, אני תמיד מרגיש שני דברים סותרים: אני מרגיש גדול, ואני מרגיש קטן.

אני מרגיש גדול, מפני שאני חלק ממשהו גדול. אני חלק מההיסטוריה והמורשת והקיום היהודי, ואין בעיני שום דבר גדול יותר מזה.

ואני מרגיש קטן מול כל העוצמה הזו. מול העובדה שאני בסך הכל אצן במירוץ שליחים שנמשך אלפי שנים, ולא קיבלתי את המקל במתנה, אני רק מחזיק אותו לרגע לפני שאני מעביר אותו למי שיבוא אחרי. 

אבל למרבה ההפתעה שתי התחושות המאוד-שונות האלה מובילות אותי למסקנה אחת: לפני כל דבר אחר עומדת המחוייבות לשמור עלינו כעם אחד, שיש לו צבא אחד ומדינה אחת.

זה עומד מעל לכל ויכוח מקומי, ומעל לכל עימות אידאולוגי או דתי, זה מצריך עבודה מתמדת ונחישות, זה מחייב אותנו להתנהג כמו ריבון אמיתי מול הקבוצות השונות המרכיבות אותנו, וזה ממש – אבל ממש - לא בחינם. 

שיהיה צום קל. 

 

(פורסם לראשונה, בשינויים קלים, ב"ידיעות אחרונות")

כתבות נוספות שיעניינו אותך

מלבד הצעת החוק להקמת ועדת חקירה ממלכתית לאסון מירון, יש עתיד תעלה בוועדה המסדרת את הצעות החוק להגבלת כהונת ראש ממשלה, ולמניעת הטלת המנדט למי שהוגש נגדו כתב אישום

במסגרת סיכום ‏שגובש היום בין נציגי סיעות גוש השינוי נקבע שביום שני הקרוב תעלה יו"ר הוועדה המסדרת, ח"כ קארין אלהרר שורת חוקים לקבלת פטור מחובת הנחה ובראשם "הצעת חוק להקמת ועדת חקירה ממלכתית לאירועי אסון הילולת הרשב"י בהר מירון", שביוזמת כל חברי סיעת יש עתיד.

המשך לקריאה

אילו הייתה לנו ממשלה

אילו היתה לנו ממשלה, היא היתה ממנה לפני שנתיים מפכ"ל חזק, נותנת לו תקציב ושולחת אותו להקים כוחות משימה שיטפלו במוקדי הצרות הידועות: האלימות בחברה הערבית, ארגוני הפשיעה הלאומנית (מלה פמיליה ולהב״ה עד מתפרעי עכו ולוד), השחיתות השלטונית.

המשך לקריאה

הקמת ממשלה היא אף פעם לא אירוע פשוט. לא כולם יקבלו מה שהם רוצים. אבל יש הבנה שכולנו שותפים לה. כולנו מבינים שהמדינה צריכה שינוי כיוון.

יו"ר יש עתיד, יאיר לפיד בפתח ישיבת הסיעה:אין גבול שנתניהו לא חוצה כדי לפלג את החברה הישראלית ולגרור אותנו לבחירות חמישיות, אבל זה מתהפך עליו. במקום שזה יחליש אותנו, זו תזכורת למה מוכרחים ממשלת אחדות.

המשך לקריאה

ח"כ מירב כהן השיקה מוקד סיוע למבוגרים להשתלב בשוק התעסוקה.

השרה לשוויון חברתי לשעבר, ח"כ מירב כהן הוציאה אל הפועל מוקד המחבר בין מעסיקים מובילים במשק למחפשי עבודה מבוגרים בגילאי 60 ומעלה.

המשך לקריאה

דואגים לציבור העצמאים בישראל

ח"כ ולדימיר בליאק, שהקים את מטה העצמאים והעסקים הקטנים ביש עתיד, ממשיך בעשייתו הברוכה לטובת ציבור העצמאים בישראל. הצעת חוק שהגיש מבקשת לגשר על הפער הקיים בכל הנוגע לזכויותיהם הסוציאליות ולדמי המחלה, אל מול ציבור השכירים בישראל.

המשך לקריאה

הכול שווים בפני החוק – ח"כ, האלוף (במיל') אלעזר שטרן הגיש את חוק השוויון.

התיקון לחוק אותו הגיש ח"כ אלעזר שטרן, מעגן במסגרת חוק-יסוד, את הזכות לשוויון ואת האיסור על הפליה. זאת על ידי תיקון פשוט אבל חשוב לפיו מוסיפים את המילה "שוויון" לחוק כבוד האדם וחירותו.

המשך לקריאה

יו"ר יש עתיד בהצהרה מיוחדת לתקשורת אחרי קבלת המנדט מהנשיא

ממשלת אחדות ישראלית היא לא פשרה – היא מטרה. זה מה שהמדינה זקוקה לו עכשיו. זו תהיה ממשלה מורכבת, אבל תהיה לה מטרה פשוטה: להוציא אותנו מהמשבר. ממשבר הקורונה, מהמשבר הכלכלי, מהמשבר הפוליטי, בעיקר מהמשבר בתוכנו, בתוך עם ישראל.

המשך לקריאה

מנכ"ל בית הנשיא מר הראל טובי הגיע לביתו של יו"ר יש עתיד יאיר לפיד והגיש לו את המנדט להרכבת הממשלה, בשם נשיא המדינה.

בהודעתו על העברת המנדט מנתניהו ללפיד, אמר נשיא המדינה ריבלין: "על בסיס ההמלצות שקיבלתי מסיעות הכנסת, ומתוקף סמכותי, על פי סעיף 9 של חוק יסוד: הממשלה

המשך לקריאה

חברת הכנסת קארין אלהרר מונתה לתפקיד יו"ר הוועדה המסדרת.

עם קבלת המנדט מנשיא המדינה הוחלט כי ח"כ קארין אלהרר תשמש כיושבת ראש הוועדה המסדרת מטעם יש עתיד. ח"כ אלהרר שכיהנה בעבר בתפקיד יושבת ראש הוועדה לביקורת המדינה, תמשיך לפעול במסירות למען האינטרס של כלל הציבור בישראל.

המשך לקריאה

היה ניתן למנוע את האסון, אלף כתובות היו על הקיר. יהי זכרם ברוך

דמי אחינו צועקים אלינו מן האדמה.
--
הרב יצחק בצרי, שאיבד שלושה מבני משפחתו באסון הנורא הזה, זעק אתמול שהוא תובע ועדת חקירה ממלכתית. אי אפשר להתעלם ממנו. אני מצטרף לקריאת

המשך לקריאה

מצא את מטה השטח הקרוב אליך