הצטרפו אלינו!

על פוליטיקה של שנאה ופחד

06 נובמבר 2012 10:29 | יאיר לפיד

ערב טוב,

קודם כל אני שמח להיות כאן ולפגוש את מי שהיו הקולגות שלי במשך 31 השנים שבהם עסקתי בעתונות. אני בנו של עתונאי, אני נכדם של שני עתונאים, הורי הכירו והתאהבו בארכיון מעריב לפני למעלה מחמישים שנה, ואשתי עובדת ב"ידיעות אחרונות".

יריבי הפוליטיים נוהגים לנגח אותי בטענה האומרת "מה הוא כבר עשה בחיים, הוא רק היה עתונאי", אבל בעיני זה רחוק מלהיות עלבון. עתונאים טובים הם אנשים חרוצים, שיודעים לעכל כמות גדולה של מידע בזמן קצר, שמבינים את המערכות הגדולות המפעילות את מדינת ישראל, ובמקרים רבים הם אנשים שאכפת להם. מכל המקצועות בעולם, אם יש מקצוע שמכין את האדם לחיים הפוליטיים, הרי שזה מקצוע העתונות. 

אחרי שאמרתי את זה, אני רוצה להבהיר שזו כמובן הפעם האחרונה אי פעם שאני אגיד עליכם מילה טובה. אני עכשיו פוליטיקאי, ובפעם הבאה שיישאלו אותי אני אסביר שכולכם אנשים שיטחיים ועלה לכם השתן לראש, כי אתם חושבים שאתם יכולים כבר להיות פוליטיקאים... 

אבל כל עוד אנחנו ביחסים סבירים, הייתי רוצה, בזמן שהוקצב לי פה, לשלב בין שני העולמות ולנסות לתת לכם סקירה פנימית קצרה על מערכת הבחירות שאנחנו נמצאים בעיצומה. איני חוזר לעמדת הפרשן אלא להיפך, אני רוצה להאיר לכם את המתרחש בפנס החדש שנמצא בידי כפוליטיקאי פעיל ויו"ר מפלגה הנלחמת על קולות הבוחרים.

הדבר הראשון שמונח על השולחן, ביום הראשון של כל מערכת בחירות, הוא שעליך להגדיר את השדה. על מה מתנהלות הבחירות? מהו הנושא המרכזי שלהם? כשהייתי עתונאי נהגתי לכתוב ולחשוב, כמו חברי, שהדיון הוא על כלכלה או על חברה, או על בטחון. הדיעה המקובלת היתה שהימין הישראלי תמיד ינסה לסחוב את הבחירות לנושא הבטחוני, בעוד שהשמאל ינסה לקיים דיון חברתי. 

אני יודע היום שזה לא נכון. אני יודע היום שהנסיון למשוך את הדיון למחוזות האלה – הן מימין והן משמאל – הוא לא בגלל שזה הנושא המרכזי, אלא כדי להסיט את תשומת לבנו מן הנושא האמיתי.

כי למערכת הבחירות הנוכחית יש רק נושא מרכזי אחד: שנאה ופחד. 

מבלי שאיש יודה בזאת בקול רם, אנחנו מבוססים עד לברכינו בבוץ, מכורים לפוליטיקה של פחד ושנאה. זה המוצר היחיד שנמכר סביבנו. ספינולוגים מקצועיים, אנשי קמפיין, אסטרטגים פוליטיים, טוקבקיסטים בתשלום, מומחי שיווק וכרישי מדיה, כולם מוכרים שוב ושוב את אותו מוצר: שנאה ופחד, פחד ושנאה.

מפלגת העבודה תציע לכם שנאת עשירים, שנאת טייקונים, שנאת מצליחנים. היא יודעת שאנחנו מקנאים באנשים שיש להם כסף, אז היא אומרת לכם שמותר לנו לשנוא אותם כי הם גזלו אותו מכיסנו, הם אוכלים את לחמנו, הם מתגנבים בלילה לחדר הילדים וגונבים את הפרוטות שצברנו. היא תדאג לכך שהם יגדלו בדמיוננו עוד ועוד. תמנונים אפלים, רוחשי רע, שמקימים לעצמם ארגונים זדוניים וחברות עיסקיות מרושעות שלא ינוחו ולא ישקטו עד שלא יפשטו את עורנו ויזרקו אותנו לרחוב.

הליכוד ביתנו יציע לכם שנאת ערבים ועוד יותר מזה שנאת שמאלנים. הוא יפליא לתאר לכם את השמאלנים האלה, הגיס החמישי, האנשים המתכננים למכור אותנו למיליוני הערבים שרק מחכים להזדמנות לרצוח אותנו בלילות. הם יאכלסו את חלומותינו במחבלים מתאבדים, חגורות נפץ על חזם, המקבלים חיבוק חם וברכת הדרך מעגולי המשקפיים של שינקין והפוסט-ציונים משדרות רוטשילד. 

המפלגות החרדיות יגידו לבוחריהן, כמובן, שלפיד חזר... שאוכלי החזירים והשפנים השנואים באים שוב כדי להרוס את עולם הישיבות, לא רק לקצץ קצבאות אלא גם לקצץ את פיאותיהם של תינוקות תמימים של בית רבן. 

הבית היהודי יספר לכם שאנחנו בדרכנו להפוך לבית הערבי; הערבים יאמרו לקהל שלהם שהאפרטהייד כבר כאן; לא משנה מהו שמו הפרטי של הקמפיין, שם המשפחה שלו תמיד יהיה שנאה ופחד. 

צריך להודות ביושר, הסיבה שזה עובד היא שבבסיסו של כל פחד וביסודה של כל שנאה יש תמיד גרעין של אמת: אכן יש במדינת ישראל אנשי עסקים חסרי מצפון, שמבקשים תספורות מקרנות הפנסיה שלנו ואחר כך הולכים להפליג ביאכטה שלהם בסן-טרופז; אכן יש תנועות שמאל רדיקליות שאיבדו את המצפן המוסרי שלהן ונותנות גיבוי בינלאומי לטרור ולמשנאיה של מדינת ישראל; אכן אני מאמין שכל אזרח בן 18 צריך להתגייס לשירות צבאי או אזרחי ואחר כך לעבוד לפרנסתו.

השאלה היא – ואני מפנה את השאלה הזו אליכם - מה עושים עם האינפורמציה הזו? הדרך לזרוע פחד ולקצור שנאה עוברת בעיוות הפרופורציות, בשינוי המידה, בדרך בה הציבור נחשף למידע, שחלקו לגיטימי, אבל מטרתו אינה לגיטימית. 

פוליטיקאים נוהגים להתלונן על כך שהעתונאים מוציאים דברים מהקשרם. אני רוצה להגיש פה תלונה הפוכה. אני רוצה להתלונן על כך שהעתונאים אינם מכניסים דברים להקשרם. ההתמכרות ההדדית של העולם התקשורתי והעולם הפוליטי לתרבות השנאה והפחד גורמת לכך שאנחנו מנהלים תמיד את הדיון על הקצה, למרות שאני יודע ואתם יודעים שהאמת – האמת הבסיסית, המשעממת, העובדתית והנכונה – נמצאת בדיון פרטני המורכב מעמדות סותרות הנשענות על עובדות זהות. 

הטייקונים מרגיזים ואני תומך גם בחוק התספורות, גם בחוק הקלון הכלכלי וגם במסקנות ועדת הריכוזיות, אבל ידידי מאיר כהן, ראש עיריית דימונה וחבר ברשימת "יש עתיד", אמר לא מזמן בצדק גמור, "הטייקונים הם גם אלה שבנו בדימונה את המפעלים שבזכותם ירדה האבטלה אצלי בעיר."

השמאלנים אכן צדקנים ואכן מעצבנים, אבל תרשו לי להזכיר לכם מה שאתם כבר יודעים: אין רק דרך אחת להיות פטריוט, ואנחנו צריכים לחשוד בכל אדם שמאשים בחוסר פטריוטיות את מי שחושב אחרת ממנו. דמוקרטיה אינה שיטה שמטרתה לגרום לבני אדם להסכים ביניהם, דמוקרטיה היא שיטת משטר המאפשרת לאנשים שלא מסכימים ביניהם לחיות ביחד. 

ואני אומר לכם מניסיוני האישי, העובדה שאמרתי פעם אחר פעם, בעשרות פורומים ובמאות כנסים שאיני שונא חרדים ואני חושב שעלינו לפעול יחד עם הציבור החרדי כדי לבנות את החברה הישראלית, התקבלה במקרה הטוב באדישות גמורה, ובמקרה הרע בציניות ובספקנות. מאידך העובדה שאמרתי שאני חושב שגם החרדים צריכים לעבוד לפרנסתם תוארה מיד כהוכחה לכך ששנאתי כלפיהם סוף סוף יצאה לאור...

אם יש דבר שאתה לומד מהר מאוד בפוליטיקה, זה שהשנאה נמכרת יותר בקלות. הסיבה לכך היא שהיא מרגשת יותר. אנו חיים בעולם חושי שמחפש גירויים חזקים יותר ויותר, והפחד והשנאה הם רגשות חזקים ולפיכך יעילים לכל מי שעושה קמפיין.

אחד הדברים הראשונים שנוהגים איסטרטגים פוליטיים להסביר לכל מי ששוכר אותם, ואני מוכן להמר על כך שאין פוליטיקאי במדינת ישראל שלא שמע את זה כבר עשרים פעם, הוא ש"אין דבר כזה קמפיין פוזיטיבי, יש רק קמפיין נגטיבי." במילים אחרות, כשאתה יוצא למערכת בחירות, אתה לא מוגדר בידי דיעותיך, אלא בידי אוייביך. אם יש לך אוייבים, אל תקטין אותם ואל תתעלם מהם, להיפך עליך להגדיל אותם ככל האפשר, ולדאוג לכך שייראו מאיימים ואיומים והרבה יותר חזקים ממה שהם באמת, כדי לגרום לקהל שלך להבהל ולהתקבץ סביבך. אם אין לך אוייבים, כדאי שתמהר ותמציא לך כמה.

איני מתלונן חלילה, הפוליטיקה היא מקצוע לעומתי וידעתי את זה כשהחלטתי להצטרף לעולם הפוליטי. אני רק רוצה להעיז ולכפור באזניכם ביעילות השיטה. 

מדוע? מפני שהפוליטיקה של השנאה והפחד אינה מייצרת קולות חדשים. המקסימום שהיא יכולה לעשות, הוא להחזיר הביתה אנשים שבמילא התכוננו להצביע בשבילך.

בעיני הדרך להביא קהלים חדשים, היא לא להמציא לעצמי אוייבים, אלא לדבר על חייהם של הישראלים. אני יודע שזוהי כפירה בעיקר, אני יודע שתתקשו להאמין לי, אבל במהלך החודשים הארוכים שבהם אני מופיע בכנסים ובחוגי בית ערב אחרי ערב, יום אחרי יום, גיליתי על מה הישראלים באמת רוצים לדבר. 

הם רוצים לדבר על כל מה שמשעמם את התקשורת. הם רוצים לדבר על כל מה שפעם היה גורם לאוזניה שלי באולפן לצרוח, "תעבור הלאה, תעבור הלאה", הם רוצים לדבר על חינוך, ועל דיור, ועל עסקים קטנים. כשהייתי בשדרות הם רצו לדבר על מה עושים הקסאמים לחייהם, לא על השאלה מי אשם; כשהייתי בקרית שמונה ובירושלים ובבאר שבע הם רצו לדבר על החשש שלהם שהילדים שלהם יקומו ויעזבו את הארץ; באשדוד ובירוחם הם רצו לדבר על הנושא הכי משעמם עלי אדמות, על ביטוח לאומי לגימלאים.

אני לא אמשיך כי אני כבר רואה סביבי ראשים שנופלים בחבטה על השולחן, עיניים נעצמות, עפעפיים כבדות, ואם בן כספית חושב שאני לא יודע שהוא בודק בסתר סמסים, אז יש לו טעות גדולה.

אני יודע מה אתם חושבים על זה, אני לא עברתי לצד השני וראיתי פתאום את האור, אני לא הפכתי לקדוש מעונה, אבל אני טוען שהבעיה היא גם שלכם. לא רק הפוליטיקאים מאבדים את הקהלים שלהם בגלל השנאה והפחד, אלא גם העתונאים. 

כי אני רק רוצה להסב את תשומת לבכם למשוואה הבאה:

בעשר השנים האחרונות התקשורת הישראלית שיתפה פעולה ללא שום הסתייגויות עם הפוליטיקה של השנאה והפחד. היא זנחה את המהותי למען הלעומתי, את העובדה למען הדיעה, את התחקיר למען האג'נדה.

אותן עשר שנים, הן השנים הגרועות ביותר של התקשורת הישראלית בכל תולדותיה. זה העשור שבסופו שני עתונים יומיים גדולים ולפחות תחנת טלוויזיה אחת נמצאים בסכנת סגירה, המשכורות ירדו, עתונאים פוטרו, הציבור מצביע ברגליים לטובת האסקפיזם של תוכניות הריאליטי. 

האם לא ראוי לפחות לשקול את האפשרות שזה קשור? 

טוני בלייר היה הראשון לאבחן את העובדה שהתקשורת איבדה שליטה: בנאום המפורסם שלו על היחסים בין הפוליטיקה למדיה, שאותו הוא כמובן העז לשאת רק בזמן שפרש, הוא אמר: "במאה ה-21 התקשורת מתמודדת עם תחרות הרבה יותר אינטנסיבית מכל מה שהתמודדה איתו בעבר. העתונאים אינם השליטים של התהליך הזה, אלא הקורבנות שלו."

כי כשאני נכנסתי לעתונות הדד-ליין היה כל עשרים וארבע שעות. היום הוא כל שבע דקות. ובעולם החדש הזה, האינטרנטי, הסלולרי, הרב ערוצי, התקשורת, יחד עם הפוליטיקאים, נאלצת להעדיף את ההודעה לעתונות על פני הנאום עצמו, את תקציר ההחלטה על פני ההחלטה, את העלון על פני פרק המצע. 
כשנתתי את מצע החינוך שלנו לאחד מאנשי הפרסום של "יש עתיד" הוא הסתכל עליו ואמר שהוא לא יודע איך למכור אותו. הוא צדק, יש במדינת ישראל 120,000 מורים, מיליון וחצי תלמידים, תקציב החינוך הוא 38 מיליארד שקל, זו מערכת מסובכת ומורכבת והשינויים בה הם ארוכי טווח וצריכים להיעשות בסבלנות. אחרי שהסברתי לו את המצע במשך שעתיים הוא הלך הביתה ולמחרת הציע קמפיין של משפט אחד: "בית ספר שלא ילמד לימודי ליב"ה לא יקבל כסף."

הוא כנראה מאוכזב עד היום מכך שלא אישרתי את הקמפיין, אבל אם זה מנחם אותו אני יודע שהוא צדק.

החשוב פינה את מקומו לאטרקטיבי, האטרקטיבי פינה את מקומו לקונפליקט. השאלה אינה מה אמרת, אלא על מי אמרת את זה, למה אמרת את זה, ואיזו מריבה זה יעורר. מי שלא מבין זאת, ייפול במירוץ. 

אני יודע שאתם לא מאושרים מזה. 

בדיוק כמו שרוב הפוליטיקאים הגיעו לפוליטיקה כי הם רצו בכנות לשרת את הציבור, רוב העתונאים נכנסו לעתונות מפני שהם רצו בכנות לעסוק בחקר האמת. אני קורא לשתי הקבוצות האלה, שהן הרבה יותר דומות ממה שנהוג להודות, לעצור לרגע, להסתכל סביבן, ולהגיד "לא" לפוליטיקה של השנאה והפחד. 

תודה רבה לכם.

 

 

הנאום מכנס העיתונאים באילת

 

כתבות נוספות שיעניינו אותך

אילו הייתה לנו ממשלה

אילו היתה לנו ממשלה, היא היתה ממנה לפני שנתיים מפכ"ל חזק, נותנת לו תקציב ושולחת אותו להקים כוחות משימה שיטפלו במוקדי הצרות הידועות: האלימות בחברה הערבית, ארגוני הפשיעה הלאומנית (מלה פמיליה ולהב״ה עד מתפרעי עכו ולוד), השחיתות השלטונית.

המשך לקריאה

הקמת ממשלה היא אף פעם לא אירוע פשוט. לא כולם יקבלו מה שהם רוצים. אבל יש הבנה שכולנו שותפים לה. כולנו מבינים שהמדינה צריכה שינוי כיוון.

יו"ר יש עתיד, יאיר לפיד בפתח ישיבת הסיעה:אין גבול שנתניהו לא חוצה כדי לפלג את החברה הישראלית ולגרור אותנו לבחירות חמישיות, אבל זה מתהפך עליו. במקום שזה יחליש אותנו, זו תזכורת למה מוכרחים ממשלת אחדות.

המשך לקריאה

ח"כ מירב כהן השיקה מוקד סיוע למבוגרים להשתלב בשוק התעסוקה.

השרה לשוויון חברתי לשעבר, ח"כ מירב כהן הוציאה אל הפועל מוקד המחבר בין מעסיקים מובילים במשק למחפשי עבודה מבוגרים בגילאי 60 ומעלה.

המשך לקריאה

דואגים לציבור העצמאים בישראל

ח"כ ולדימיר בליאק, שהקים את מטה העצמאים והעסקים הקטנים ביש עתיד, ממשיך בעשייתו הברוכה לטובת ציבור העצמאים בישראל. הצעת חוק שהגיש מבקשת לגשר על הפער הקיים בכל הנוגע לזכויותיהם הסוציאליות ולדמי המחלה, אל מול ציבור השכירים בישראל.

המשך לקריאה

הכול שווים בפני החוק – ח"כ, האלוף (במיל') אלעזר שטרן הגיש את חוק השוויון.

התיקון לחוק אותו הגיש ח"כ אלעזר שטרן, מעגן במסגרת חוק-יסוד, את הזכות לשוויון ואת האיסור על הפליה. זאת על ידי תיקון פשוט אבל חשוב לפיו מוסיפים את המילה "שוויון" לחוק כבוד האדם וחירותו.

המשך לקריאה

יו"ר יש עתיד בהצהרה מיוחדת לתקשורת אחרי קבלת המנדט מהנשיא

ממשלת אחדות ישראלית היא לא פשרה – היא מטרה. זה מה שהמדינה זקוקה לו עכשיו. זו תהיה ממשלה מורכבת, אבל תהיה לה מטרה פשוטה: להוציא אותנו מהמשבר. ממשבר הקורונה, מהמשבר הכלכלי, מהמשבר הפוליטי, בעיקר מהמשבר בתוכנו, בתוך עם ישראל.

המשך לקריאה

מנכ"ל בית הנשיא מר הראל טובי הגיע לביתו של יו"ר יש עתיד יאיר לפיד והגיש לו את המנדט להרכבת הממשלה, בשם נשיא המדינה.

בהודעתו על העברת המנדט מנתניהו ללפיד, אמר נשיא המדינה ריבלין: "על בסיס ההמלצות שקיבלתי מסיעות הכנסת, ומתוקף סמכותי, על פי סעיף 9 של חוק יסוד: הממשלה

המשך לקריאה

חברת הכנסת קארין אלהרר מונתה לתפקיד יו"ר הוועדה המסדרת.

עם קבלת המנדט מנשיא המדינה הוחלט כי ח"כ קארין אלהרר תשמש כיושבת ראש הוועדה המסדרת מטעם יש עתיד. ח"כ אלהרר שכיהנה בעבר בתפקיד יושבת ראש הוועדה לביקורת המדינה, תמשיך לפעול במסירות למען האינטרס של כלל הציבור בישראל.

המשך לקריאה

היה ניתן למנוע את האסון, אלף כתובות היו על הקיר. יהי זכרם ברוך

דמי אחינו צועקים אלינו מן האדמה.
--
הרב יצחק בצרי, שאיבד שלושה מבני משפחתו באסון הנורא הזה, זעק אתמול שהוא תובע ועדת חקירה ממלכתית. אי אפשר להתעלם ממנו. אני מצטרף לקריאת

המשך לקריאה

מברכים על בחירתה של האלופה במיל', ח"כ אורנה ברביבאי, לתפקיד יו"ר ועדת החוץ והביטחון.

יו"ר המפלגה, יאיר לפיד: גאה באלופה (במיל') אורנה ברביבאי. הניסיון והמקצועיות שהיא מביאה לשולחן חשובים בימים אלה

המשך לקריאה

מצא את מטה השטח הקרוב אליך