נאום שר האוצר יאיר לפיד באירוע הפתיחה של מכון אהרן למדיניות כלכלית

17 מרץ 2014 14:05 | יש עתיד

באוגוסט 2011, לפני פחות משלוש שנים, מינה ראש הממשלה דאז והיום, בנימין נתניהו ועדה ציבורית בעקבות מחאת האוהלים של אותו קיץ.

            הוועדה מנתה 14 חברים, שני שרים – לימור לבנת ומיכאל איתן – מונו למשקיפים מטעם הממשלה, ובראש הוועדה הועמד כלכלן בעל שם, איש מוכשר להפליא וחבר טוב של צביקה אקשטיין ושלי – פרופ' מנואל טרכטנברג.

            בכתב המינוי שלה היו לוועדה חמישה תחומים: הצעות לשינוי סדר העדיפויות בישראל, שינוי תמהיל תשלומי המיסים, הנגשת השירותים החברתיים, הגברת התחרות במשק והורדת מחירי הדיור.

            הוועדה ישבה לעבוד במרץ והסיפור מוכר כך שלא אחזור אליו, אבל אזרחי ישראל לא היו כנראה מודעים לעובדה שבאותו זמן בדיוק היתה בישראל קבוצה נוספת של אנשים, שמונתה לעסוק בדיוק באותם תחומים, והבעיה היחידה שלה היתה שהיא לא האמינה ביכולתה להגיע למסקנות טובות כמו של ועדת טרכטנברג.

            הקבוצה הזו קרויה - ממשלת ישראל.

            כי עם כל הכבוד לועדת טרכטנברג מה שקרה באמת הוא שממשלת ישראל עשתה out-sourcing לג'וב של עצמה.

הרי מהו תפקידה הראשון, העיקרי המרכזי של הממשלה? לקבוע סדר עדיפויות לאומי. בשביל זה היא נבחרת, על זה היא נבחרת! זה כל הרעיון בדמוקרטיה. כל המפלגות מציגות בפני הבוחר את סדר העדיפויות שלהן, את התפיסה העקרונית שלהן לגבי מה חשוב יותר ומה חשוב פחות. כל שאלות היסוד מונחות מראש: קפיטליזם או סוציאליזם, שלום או מלחמה, לימודי ליבה או לימודי קודש, מדינה יהודית או מדינה דמוקרטית, כל אחד זכאי לבחירה שלו, לעמדה שלו, הכל – או כמעט הכל – לגיטימי, והכל מונח שם מראש. אתה האזרח, את קם ביום הבוחר, הולך ושם בקלפי את הפתק שמבטא את העמדה הכי קרובה להשקפת עולמך. זה בדיוק – אבל בדיוק – משמעות המושג סדר עדיפויות לאומי.

עד שממשלת ישראל הסתכלה על ההפגנות בשדרות רוטשילד בתל אביב – שהיו ההפגנות הכי יפות והכי אמיתיות שראיתי - אני הייתי שם, אני צמחתי משם כפוליטיקאי ואני אומר לכם שההפגנות האלה לא היו של מפונקים, ולא היו של מתלוננים סידרתיים, הן ביטאו משהו עמוק ומדוייק ונכון. והממשלה הסתכלה על המפגינים ואמרה להם, "נכון, אתם צודקים, אנחנו באמת לא כשירים ולא ראויים לקבוע סדר עדיפויות לאומי, זה גדול עלינו, אנחנו צריכים לקחת מישהו אובייקטיבי שיעשה את זה. אנחנו צריכים מומחים. אנחנו צריכים את ממשלת הפילוסופים של אפלטון שתבוא ותגיד לנו איך המדינה צריכה להיות מנוהלת."

שזה רעיון כל כך יפה, כל כך מושך את העין, שאיש לא עצר ושאל את עצמו איך זה שנותנים לאנשים שלא נבחרו מעולם לנהל את סדר העדיפויות הלאומי. אני רוצה להזכיר לכם שוועדת טרכטנברג, בין השאר, המליצה לקצץ בתקציב הבטחון ולהעביר את הכסף לשירותים החברתיים.

אני משתמש בדוגמא הזו דווקא מפני שגם אני מאמין שהגיע הזמן לקצץ בתקציב הבטחון ולהעביר את הכסף לשירותים החברתיים - נאבקתי על זה בעבר ואאבק על זה עוד יותר בעתיד - אבל אני צריך גם לשאת באחריות על זה. אני חבר בקבינט הבטחוני, אני מדוּוח על כל מפת האיומים, על מה עושה החיזבאללה, מה עושה החמאס, מה קורה עם פינוי הנשק הכימי בסוריה ואיזה ארגונים של הג'יהאד העולמי פועלים בסיני. אם נקצץ את תקציב הבטחון ומחר תפרוץ מלחמת לבנון השלישית ושוב הימ"חים יהיו ריקים והטנקים לא יתניעו, אז אהיה אחד מהאנשים שיובאו בפני ועדת החקירה הממלכתית שתקום וכמקובל בישראל ראשינו ייערפו בכיכר העיר.

אבל לרוב חברי ועדת טרכטנברג אפילו לא היה את הסיווג הבטחוני המתאים. חברת הוועדה פרופ' פנינה קליין, מבית הספר לחינוך של אוניברסיטת בר אילן, היא אשת חינוך נערצת וכלת פרס ישראל לחקר החינוך, אבל היא קבעה בעצם שאפשר להוריד את רמת הכוננות מול החיזבאללה, ואיש לא חשב שיש בזה משהו בעייתי או לא נכון. זה נראה לכולם סביר לגמרי. בדיוק כמו שנראה היה לכולם סביר לגמרי ששני האנשים היחידים שכן היה להם סיווג מתאים, השרים לבנת ואיתן, היו רק משקיפים בוועדה והיו נטולים כל סמכות רשמית.

למה? מפני שכבר כמה שנים כולנו עוברים תהליך איטי שבו אומרים לנו שפוליטיקאים זה נחמד, אבל הם לא אנשים רציניים ואסור לנו לסמוך עליהם בעניינים רציניים. מדובר הרי באנשים שבכל פעם שנתנו להם לנהל משהו, קרה אסון. רק בשנים האחרונות ראש ממשלה, נשיא, שר פנים, שר אוצר, שר בריאות ושר משפטים הורשעו בפלילים.  בין לבין קיבלנו את מלחמת לבנון השניה  ואת משבר הדיור, נשפכו מיליארדים על הרכבת התחתית שלא נבנתה בתל אביב, ומערכת החינוך צנחה מהמקום הראשון בעולם לאחד המקומות האחרונים. למה, כי הפוליטיקאים שלנו לא באמת עובדים בלנהל את העסק, הם עסוקים מדי בלהיות פוליטיקאים.

אני לא כופר בתיאור המצב הזה, אבל יש איתו בעיה קטנה. כל האפשרויות האחרות הן התקפה ישירה על הרעיון הדמוקרטי. כן, יש פוליטיקאים טיפשים, יש פוליטיקאים חסרי יכולת, יש פוליטיקאים חסרי עמוד שדרה וחלשים, אבל מה לעשות, ככה עובדת דמוקרטיה. זה מה שאמרו לנו ג'ון סטיוארט מיל ואדמונד ברק - אם הציבור בחר בהם, הם אלה שנבחרו.

יש שני מקומות בציבוריות הישראלית שהסתכלו בשנים האחרונות על הפוליטיקאים ואמרו לעצמם, "הם חבר'ה נחמדים, אבל למשול – זה גדול עליהם. הם פוליטיים מדי, חפיפניקים מדי, מושחתים מדי ועסוקים רק בפריימריז הקרובים במקום בטובת האומה."

שני הגופים הם: בית המשפט העליון של אהרון ברק וממשיכיו, מייסדי אסכולת "האקטיביזם השיפוטי", ואגף התקציבים באוצר בתקופה שבה ניהלו אותו אהרון פוגל ואחריו אורי יוגב.

יש עשרות – אם לא מאות – דוגמאות שונות לתהליך ההשתלטות - ויש כאלו שיגידו ההשתלטות העוינת – של שני הגופים האלה תחילה על השיח הפוליטי ולאחר מכן על עולם קבלת ההחלטות.

הנה דוגמא אחת, לא ידועה במיוחד, לא מתוקשרת במיוחד, בג"ץ מספר 8397/06   ווסר נגד שר הבטחון. בבג"ץ הזה פוסקת נשיאת בית המשפט העליון דורית בייניש שהיא מחייבת את המדינה  למגן את מוסדות החינוך בישובי עוטף עזה בשיטה הקרויה "המיגון המלא", ולא בשיטת "המרחבים המוגנים." טכנית מדובר ב-800 מבנים בעוטף עזה שבית המשפט הורה למדינה לבנות להם גג מוגן בגלל הקסאמים.

זה נשמע הדבר הכי הגיוני בעולם. מדובר בגני ילדים ובתי ספר, ואם ייפול עליהם קסאם ולא יהיה להם גג מוגן, ילדים עלולים למות. איך אפשר בעצם לא לפסוק כך?

אני לא אומר שזה לא נכון או כן נכון, אני רוצה רק להסב את תשומת לבכם לעובדה אחת: הפסיקה הזו מתערבת באופן ישיר בשני נושאים: בתפיסת הבטחון של מדינת ישראל, ובתקציב המדינה. בית המשפט אמר בעצם, קחו כסף מתקציב המדינה, תעבירו אותו ממה שנראה לכם חשוב, למה שנראה לנו חשוב. אנחנו לא יודעים מה תכננתם לעשות איתו, אבל אנחנו כן יודעים להגיד לכם מה הדבר הכי נכון לעשות איתו. אנחנו יודעים מה צריך להיות סדר העדיפויות!

עכשיו בואו נניח שהמדינה היתה קצת יותר לעומתית, מה היא היתה יכולה להגיד? היא היתה יכולה להגיד, אין בעיה, אנחנו ניקח את הכסף שתכננו להוציא על תרופות מצילות חיים לחולי סרטן, או את הכסף שתכננו לשים לתיקון כבישים "אדומים" שגורמים להרבה יותר הרוגים בשנה מאשר הקסאמים, ונעביר אותו למיגון גגות בעוטף עזה. מה לעשות, אין לנו ברירה, בג"ץ הכריח אותנו.

המדינה לא עשתה את זה כמובן והיא גם לא ניסתה להתמודד עם המחשבה המקופלת מאחורי הפסיקה, המחשבה שאומרת: "הפוליטיקאים האלה הרי מבזבזים את כספי המדינה על שטויות, נותנים חוזים במאות מיליונים לכל מני חברי מרכז, הם מושחתים, הם לא יעילים, אין להם מושג איך לנהל את המדינה, לא ייגרם שום נזק אם נכריח אותם להוציא חלק מהכסף הזה על מטרות חשובות באמת..."

במילים אחרות, צריך היה שניים לטנגו הזה. בית המשפט - שהחליט לקחת אחריות, והמדינה - ששמחה להתנער מן האחריות.

אגף התקציבים של משרד האוצר הגיע לאותן תוצאות אבל בשיטות אחרות. צריך להדגיש שאני מדבר כמובן על אגף התקציבים בתקופות אחרות, הרי לא יעלה על הדעת שגם בימים אלה יש באוצר פקיד או איש מקצוע שחושב שהוא מבין בכלכלה יותר מהשר הממונה....

דוגמא מהירה היא הרכבת. הנה אגדה שהיתה באמת באגף התקציבים. במשך שנים ממשלות ישראל רצו רכבת. זה מסוג הדברים ששרים וראשי ממשלות אוהבים. זה ממשי, זה אמיתי, זו התגלמות של הציונות המעשית במיטבה. רק שבאגף התקציבים חשבו שהרכבת היא בזבוז כסף. איש לא אמר זאת כמובן, איש לא התווכח עם השרים, רק נוצרו בכל פעם בעיות בירוקרטיות אחרות. בשנות התשעים גבר הלחץ הממשלתי ואז באורח פלא, העביר הסגן הממונה באגף התקציבים את כל פיתוח הרכבות בישראל - לרשות הנמלים. הוא עשה את זה משתי סיבות: הראשונה היא שיש סיכוי שיום אחד יפותחו רכבות אמפיביות שיודעות גם לשוט בים. השניה היא שרשות הנמלים היתה ידועה כגוף מסורבל עם אפס יכולת ביצוע, וכל התוכניות שהוגשו לה נעלמו מיד ולא נמצאו עד היום.

אז למה בכל זאת יש לנו רכבת? כי בשנת 2002 מונה לראש אגף התקציבים אורי יוגב, שדווקא מאוד אוהב רכבות, ותוך שנה לא רק שהוקמה חברת רכבת ישראל, אלא שגם בשיא תקופת הקיצוצים הגדולה של תקציב 2003, נתגלו איכשהו בתקציב המדינה לא פחות מ-20 מיליארד שקל שהוקדשו לבניית רכבת ישראל החדשה שמסיעה היום לא פחות מ-40 מיליון נוסעים בשנה ומשנעת 20 אלף טון משא בכל יום. החלטות הממשלה, אני רוצה להזכיר, לא באמת השתנו. כל מה שהשתנה הוא תפיסת אגף התקציבים את נושא התחבורה בישראל.

האם זה אומר שבאגף התקציבים של האוצר עובדים אנשים שהדמוקרטיה לא יקרה לליבם? חס וחלילה. אחרי שנה של עבודה מאומצת איתם אני רוצה להעיד שפגשתי שם כמה מהאנשים הטובים ביותר, האכפתיים והציונים ביותר שהכרתי מעודי. אלא שדווקא בגלל זה, דווקא בגלל האכפתיות והמסירות, הם אומרים לעצמם שסדר עדיפויות לאומי הוא עסק רציני מדי מכדי שיפקירו אותו בידי אנשים קצרי ראות כמו הפוליטיקאים. זהו כספו של הציבור, ואסור לבזבז אותו על האינטרסים הצרים של אנשים שצריכים להבחר מחדש בטווחי זמן קצרים הרבה יותר ממה שפועלת הכלכלה, ולפיכך מעדיפים תמיד לעשות החלטות פופולאריות וקצרות טווח, במקום לחשוב מה באמת טוב לאזרחי ישראל ולכלכלת ישראל.

אני מקווה שהרעיון הזה לא משכנע אתכם יותר מדי, מפני שאחד מעקרי המדיניות שלי, ושל יש עתיד, הוא הנסיון להחזיר למדינה את ריבונותה. למעשה החזון היסודי הזה – שובה של הריבונות הישראלית – הוא החוט המקשר בין כל הפעילויות שלנו. זהו ה'קוּרָה טֶה אִיפְּסוּם' – ההכרח לרפא את עצמנו – שהבאנו לשולחן הלאומי.

כל מה שאנחנו עושים חוזר למקום הזה. השיוויון בנטל – שעבר בכנסת בשבוע שעבר - חשוב בגלל גיוס החרדים ויציאתם לעבודה, אבל הוא חשוב עוד יותר מפני שהריבון התייצב בפני אזרחיו ואמר להם, "אני מחליט". זה תפקידי, ואיני משתמט ממנו. גם שינוי שיטת הממשל שהובלנו הוא חלק מזה, מפני ששיטת הממשל היא תמיד איזון עדין בין הייצוגיות למשילות ואנחנו איבדנו את האיזון הזה. כל המיעוטים, כל הזרמים וכל הרעיונות היו מיוצגים בכנסת ובממשלה, ובמקום לעבוד ביחד שיתקו אחד את השני, כך שהחלטנו לעשות מעשה והזזנו את הסקאלה – דרך העלאת אחוז החסימה והגברת יציבות הממשלה – כדי להרוויח יותר משילות על חשבון הייצוגיות ואיפשרנו לריבון לחזור לעבוד.

הממשלה צריכה לקבוע סדרי עדיפויות, לקבוע את תמהיל המיסים, להחליט מה כיוון המשק ומהי תפיסת הבטחון שלנו. אין אף גוף אחר שרשאי או יכול לעשות זאת. לא אם אנחנו רוצים לחיות בדמוקרטיה אמיתית, שהיא לא רק פלורליסטית אלא גם מתפקדת.

אחרי שנה בממשלה אני יודע היום שבית המשפט וגם אגף התקציבים לא באמת רצו למלא את תפקידה של הממשלה. אין לי טענה לא נגד בית המשפט העליון – שאני מגדולי חסידיו, בעיקר בעידן המרסן של כבוד השופט גרוניס, ויש עתיד תלחם בכל נסיון לצמצם את גבולות סמכותו – ובוודאי לא נגד אגף התקציבים שאיתו אני עובד על בסיס יומי. בטבע כל ואקום סופו להתמלא, והם נכנסו לתוך ואקום מנהיגותי וערכי כמעט בלית-ברירה, מפני שהם אנשים אחראים שהאמינו בכל ליבם שהם מצילים את המדינה מעצמה. אני חושב שהם ישמחו להחזיר את המנדט הזה לבעליו החוקיים.

כדי שזה יקרה אנחנו מובילים עכשיו תהליך ארוך, סבלני אבל נחוש, שבו נכנסים לפוליטיקה הישראלית שחקנים חדשים, ערכיים, שמוכנים לקחת אחריות גם על הנושאים הקשים ביותר בחברה הישראלית ולפעול למען טובת הציבור ולא למען עצמם.

במקביל אנחנו צריכים ליצור פה ביחד שיח חדש. שיח של ערכים, שלא מבוסס על כותרות של שורה אחת אלא על הבנת המורכבות של הנושאים הגדולים המרכיבים את חיינו. שיח שבנוי על ניתוח ולא על עימות, על הההבנה שפשרה אינה חולשה אלא כוח, שמבוסס על עובדות, שהוא ארוך טווח וסבלני ופועל למען האזרחים ולא על חשבונם.

וכאן אתם נכנסים לתמונה.

כאן נכנס המכון הזה ואמור למלא תפקיד. בעבר היתה מטרתם של מכונים דומים לאסוף את המידע החסר למקבלי ההחלטות ולהציג להם אותו באופן שישרת את האינטרסים הלאומיים. אני חושב שהמכון הזה מוקם ברגע שבו האנושות כולה משנה את תפיסתה לגבי השאלה "מהו ידע".

מפני שבמשך כל ההיסטוריה האנושית, הבעיה היתה איסוף המידע, היום הבעיה היא הברירה מתוך השטף האינסופי, הבלתי נתפס, של הידע הקיים.

השטף הזה גרם לנו לפרידה מצערת, מכאיבה, מרעיון שליווה את האנושות כמעט מאז ימי המערות. הרעיון שאם נשלוט בכל הידע הוא יאפשר לנו לקבל החלטות טובות יותר שיתבססו על אינפורמציה ולא על משאלות לב או על מבנה האישיות שלנו.

השנים האחרונות הוכיחו שזה לא המצב. שטף המידע האינטרנטי, שהניח את כל הידע האנושי בקצה האצבע שלנו, לא גרם לנו לקבל החלטות טובות יותר, אלא להיפך. הוא איפשר לכל אדם למצוא בדיוק את האינפורמציה שהתאימה לדיעות שאיתן הוא בא מהבית. הסוציאליסטים קיבלו עולם ידע סוציאליסטי, הקפיסטליסטים עולם ידע קפיטליסטי, הפארנואידים קיבלו בלי סוף הוכחות שלעולם תהיה פה מלחמה, התמימים קיבלו מיליון אתרים שהוכיחו שגם הצד השני רוצה שלום.

בנושאים הכלכליים זה אפילו בולט יותר. יש מתח אינהרנטי בכלכלה בין הנתונים לבני האדם. בשורה של נושאים מרכזיים – אי השיוויון בין עניים לעשירים, גיל הפנסיה, ייצוא הגז, תמהיל המיסים, הצמיחה – יש עימות מתמיד בין הרציונלי לבין האנושי, בין גיליון האקסל לזקנה במסדרון, בין הרכבת לאילת לשיקום בית החולים הדסה. הנושאים האלה אינם מתמטיים. הם הופכי קרביים ושוברי לב ומורכבים ודרושים לנו חוקרים רציניים שמוכנים להתמודד איתם מתוך יושר אינטלקטואלי, ופוליטיקאים שמוכנים לקחת החלטות קשות.

            וזה יהיה המבחן שלכם ושלנו בעידן החדש. אין בחדר הזה אף אדם שאין לו מחשבות ותחושות ותפיסות עולם, אבל המבחן שלכם הוא להציג אלטרנטיבות – קודם בפני עצמכם, ואחר כך בפני מקבלי ההחלטות. כדי להפוך למגדלור הכלכלי שהמכון הזה יכול וצריך להיות אתם צריכים להכיר בכך שהפוליטיקאים נבחרו כדי ליישם תפיסת עולם מסויימת. זהו אינו עולם אובייקטיבי אלא סובייקטיבי, והאתגר העומד בפניכם הוא להתמודד עם הסובייקטיביות הזו. אם אנחנו טועים, תוכיחו לנו שאנחנו טועים. אם אנחנו רק חושבים אחרת – בואו נתווכח. זה יאפשר לכם – ולנו – לעשות את הדבר שנמנענו במשך שנים לעשות: לקחת אחריות.          

תודה רבה.

כתבות נוספות שיעניינו אותך

ח"כ רול במצעד הגאווה בת"א: "את הכח האדיר שיש פה חייבים לנתב לכח פוליטי שינהיג את ישראל לעתיד טוב ושוויוני יותר"


עשרות פעילי כחול לבן ביחד עם חברי הכנסת מאיר כהן, יעל גרמן, קארין אלהרר, אורנה ברביבאי, מיקי חיימוביץ', יזהר שי, איתן גינזבורג, עידן רול ויוראי להב הרצנו הגיעו לתמוך בקהילה הלהט"בית במסגרת מצעד הגאווה שנערך בתל אביב יפו.

ח"כ רול אמר על הבמה: "אנחנו מרגישים שבשדה הפוליטי יש ניסיון לחזרה אחורה ולהחזיר אותנו לדין תורה וקיצוניים שחושבים שיהדות היא יהדות מפלגת ויהדות היא דבר מקרב ואוהב ומגשר וזו היהדות שלי. התפקיד שלנו זה להיות שגרירים בכל מקום ולתת למאבק הגאה פנים ושם. רק ככה ננצח". 

המשך לקריאה

מטה הנשים של כחול לבן הפגין נגד הפיכת מדינת ישראל למדינת הלכה


מטה הנשים של כחול לבן ביחד עם ליהיא לפיד וחברי הכנסת קארין אלהרר ויוראי להב הרצנו ערך הפגנה ברחבת הבימה ובשדרות רוטשילד בתל אביב, במחאה כנגד מקרים של הדרת נשים והתבטאויות קשות של נבחרי ציבור כנגד נשים.

ח"כ אלהרר: "אם נשתוק מול המקרים האלו- מי שישלם את המחיר יהיו בנינו ובנותינו. מוכרחים להתעורר ולעצור את המצב הזה עכשיו!".

ליהיא לפיד: "המצב הזה מסוכן ואם לא נתעורר עכשיו, נקום למדינת הלכה".

המשך לקריאה

ח"כ לפיד במצעד הגאווה: "לא נעצור עד שהקהילה הגאה תקבל כל זכות שמגיע לה"


עשרות פעילי כחול לבן ביחד עם חברי הכנסת יאיר לפיד, עידן רול, יוראי להב הרצנו, יואב סגלוביץ', איתן גינזבורג ואלון שוסטר לקחו חלק במצעד הגאווה שנערך בירושלים.

ח"כ לפיד: "אנחנו באנו הנה כדי להגיד שלמדינה יש כל מיני זכויות והיא לא תגיד לאף אחד בעולם איך מותר לו או אסור לו לאהוב".

יו"ר התא הגאה, ח"כ עידן רול: "כחול לבן תמשיך להיאבק עד להשגת שוויון זכויות מלא לקהילה הגאה".

המשך לקריאה

ח"כ לפיד לראש הממשלה בהפגנה: "לא ניתן לך להיות ארדואן. לא ניתן לך להרוס את המדינה".


עשרות אלפי אנשים השתתפו בהפגנה שנערכה ברחבת מוזיאון תל אביב נגד יוזמות החקיקה של הקואליציה תחת הכותרת "חומת מגן לדמוקרטיה".

ח"כ יאיר לפיד תקף את כוונתיו של ראש הממשלה בנושא חוק החסינות ופסקת ההתגברות : "לא ניתן לך. לא ניתן לך להיות ארדואן. לא יהיה פה רודן טורקי. לא ניתן. לא ניתן לך להרוס את המדינה. זו גם המדינה שלנו. אנחנו לא נתינים שלך. לא ניתן לך להרוס את בית המשפט העליון. אתה לא מעל החוק". 

 

המשך לקריאה

ח"כ לפיד במהלך סיור במפעל פניציה: "זה צעד ראשון בדרך למדינת הלכה שאסור לתת לו לקרות"


ברקע החרם של חסידות גור על מפעל פיניציה בירוחם וסכנת הפיטורים ההמונית הקיימת במפעל הגיע חבר הכנסת יאיר לפיד, יחד עם חברי הכנסת מאיר כהן ופנינה תמנו שטה לסיור חירום במפעל.

לפיד, כהן ותמנו שטה נפגשו עם יו"ר מנכ"ל המפעל אמנון כהן שפרס בפניהם את המצב בו שורר המפעל.

לאחר מכן נערך סיור במפעל שבמהלכו אמר לפיד: "זה צעד ראשון בדרך למדינת הלכה שאסור לתת לו לקרות. יש כאן ניסיון לכפות, כפייה דתית שתגרום לפיטורים של עובדים וסגירה של מפעל בישראל  באזור שגם ככה סובל ממצוקה של תעסוקה ותעשייה". 

המשך לקריאה

לפיד וגנץ הציגו את התכנית הכלכלית של כחול לבן


במסגרת מסיבת עיתונאים שערכו המועמד לראשות הממשלה מטעם כחול לבן, בני גנץ, ושותפו הבכיר, יאיר לפיד חשפו את עיקרי התוכנית הכלכלית- חברתית של כחול לבן תוך התמקדות בשלושה נושאים מרכזיים: הבריאות, החינוך והתחבורה.

גנץ: "אנחנו לא מביאים הכרזת גדולות אלא תוכניות משמעותיות שנוכל לקדם כך שנתוני המאקרו לא יעמדו לבד, אלא קודם כל טובת האזרח".

לפיד: "הממשלה בראשות נתניהו לא רואה את האזרחים ממטר.סדר העדיפויות של נתניהו הוא נתניהו. סדר העדיפויות שלנו יהיה אזרח ישראל. אנחנו נוביל לשינוי, ובעיקר נעבוד קשה בשבילכם". 

המשך לקריאה

מנהיגי כחול לבן סיירו בשדרות ובעוטף עזה


ראשי רשימת כחול לבן, בני גנץ, יאיר לפיד, משה בוגי יעלון וגבי אשכנזי, סיירו בשדרות וביישובי עוטף עזה.
בני גנץ: "כאשר נרכיב את הממשלה נשנה את המדיניות הנרפית הזאת ונפעיל מדיניות מאוד קשוחה ונחושה. אנחנו דורשים את השקט ולא מוכנים בשום פנים ואופן להתפשר על ביטחון התושבים".
יאיר לפיד: "הרתעה משיגים בכוח ורק בכוח. הקבינט שבו שלושתנו ישבנו השיג כך הרתעה לשלוש וחצי שנים - את ההרתעה הזו אנחנו נחזיר". 

המשך לקריאה

מנהיגי כחול לבן ערכו סיור בצפון


מנהיגי רשימת "כחול-לבן", בני גנץ, יאיר לפיד, גבי אשכנזי ומשה (בוגי) יעלון, ערכו סיור בצפון בו נפגשו עם חקלאים, ראשי הרשויות ולאחר מכן ביקרו בתצפית על סוריה.

יו"ר המפלגה, בני גנץ: "נמצאים לפניכם שלושה רמטכ"לים ושר לשעבר עם ניסיון מדיני - 117 שנות ניסיון ביטחוני. אנחנו נדע לטפל בכל איום בכל אחת מהזירות ככל שיידרש. נבנה קבינט מאוזן, אחראי ותקיף".

ח"כ לפיד: "חלק מהעובדה שאנחנו פה זה כדי להזכיר לעולם כולו שאנחנו את רמת הגולן לא נחזיר לעולם. לישראל יש ריבונות על רמת הגולן, ותמיד תהיה ריבונות על רמת הגולן". 

המשך לקריאה

ח"כ לפיד על האיחוד עם בני גנץ: "אנחנו בוחרים אחד בשני ובאזרחי ישראל"

מנהיגי רשימת "כחול-לבן", בני גנץ, יאיר לפיד, גבי אשכנזי ומשה (בוגי) יעלון, ערכו מסיבת עיתונאים מיוחדת בעקבות האיחוד ביניהם.

בני גנץ: "זה ערב מכונן בתולדות ישראל. את תמונת האחדות שאתם רואים על הבמה, לא ראינו בארץ עשרות שנים".

ח"כ לפיד: "יש פה הזדמנות היסטורית לשנות את כל סדר העדיפויות במדינה, ולשנות את הדרך שבה אנחנו מתייחסים אחד לשני. להזכיר לכולנו שאנחנו משפחה". 

המשך לקריאה

יש עתיד התאחדה עם מפלגת חוסן לישראל


מתוך אחריות לאומית, החליטו בני גנץ, יאיר לפיד ובוגי יעלון על הקמת רשימה מאוחדת אשר תהווה את מפלגת השלטון החדשה של ישראל.


מפלגת השלטון החדשה תעמיד נבחרת מנהיגים בטחונית וחברתית חדשה שתבטיח את בטחון המדינה, ותחבר מחדש את חלקי העם ואת החברה הישראלית המשוסעת.

המשך לקריאה

מצא את מטה השטח הקרוב אליך