מה לימדה אותנו השואה?

04 אוגוסט 2015 10:30 | יש עתיד

מדינת ישראל הוקמה בעקבות השואה.

אם לא השואה, אם לא השבר הנורא שהתגלה לעולם כשהגיעו כוחות בעלות הברית למחנות הריכוז – לאושוויץ, ולדכאו ולמאונטהאוזן – קשה להאמין שהאומות המיוחדות היו מצביעות על הקמת מדינת ישראל בכ"ט בנובמבר 1947. השאלה היא – וזו השאלה שרודפת אותנו מאז – היא מה למדנו מהשואה? מהו הלקח?


זו שאלה מעַנה, מפני שיצאנו מהשואה, העם היהודי יצא מהשואה, עם לקח כפול. השואה לימדה אותנו שני דברים, שני לקחים:


הלקח הראשון שהיא לימדה אותנו היא שאנחנו חייבים לשרוד. לשרוד בכל מחיר. לשרוד בכוחות עצמנו. לא לסמוך על אף אחד. לא להאמין שמישהו יבוא להציל אותנו, או לשמור עלינו, לא לסמוך על כל הערכים המופלאים שהעולם אוהב לדבר בשמם. אנחנו, בכוחנו, בעזרת צה"ל, צריכים לשמור על העם היהודי מכל מי שרוצה להרוג אותנו. ההישרדות שלנו היא לא רק אינסטינקט קמאי - שאותו אנחנו חולקים עם כל השכנים האחרים בג'ונגל האנושי – אלא במקרה הייחודי שלנו גם צו היסטורי. הרעיון היהודי לא יכול להיכחד. השואה היתה הפעם האחרונה שבה הבחירה לא היתה בידינו והיכולת לשרוד לא היתה בידינו. העוצמה היהודית החדשה, שמתבטאת בהקמת המדינה ובהקמתו של צה"ל, היא לא רק יכולת טכנית, היא מסקנה מתבקשת. אנחנו מוכרחים להיות מסוגלים להגן על עצמנו, כי אף אחד אחר לא יעשה את זה.


הלקח השני שלמדנו, הוא שאנחנו מוכרחים להיות אנשים מוסריים. לא בדיבורים - במעשים, בהחלטות שאנחנו לוקחים ובסיכונים שאנחנו לוקחים. דווקא בצד הגרמני השאלה המוסרית היתה ברורה. האנשים המוסריים היחידים היו אלה שהעזו להתייצב מול המערכת. אנשים כמו אוסקר שינדלר או קרל פלאגה, הקצין הנאצי שהציל יהודים בגטו וילנה. אלא שהדיון המוסרי לא נעצר שם. ויקטור פרנקל, ניצול אושוויץ, כתב על כך שמפלצות ומלאכים היו לא רק בין הרוצחים, אלא גם בין הנרצחים, גם בין האסירים שהיו איתו במחנה ההשמדה. היו שם כאלה אלה שחלקו את פיתם האחרונה, והיו כאלה שגנבו את פיתו האחרונה של הגוסס. אנחנו למדנו בשואה שהמוסריות שלנו נבחנת רק כשזה קשה. שעקרונות נבחנים רק כשיש להם מחיר. על קיר מוזיאון השואה בוושינגטון חקוקים שלושת הדיברים הנוספים שטבע פרנקל: "אל תהיה קורבן, אל תהיה שותף לפשע, אל תעמוד מן הצד."


והבעיה בשני השיעורים האלה – בשני הלקחים האלה – היא שבמקרים רבים בחייה של המדינה אלו הם שני לקחים שסותרים אחד את השני. אם אתה רוצה לשרוד בכל מחיר ועדיין להשאר מוסרי, תצטרך לעשות החלטות קשות במיוחד.  האוייבים שלנו לא מטילים על עצמם שום מגבלות מוסריות. אנחנו חיים בשכונה הגרועה ביותר בעולם. מחבלי דאעש והחמאס הם אנשים מימי הביניים עם נשק של המאה העשרים ואחת. מול האנשים האלה, אם לא תדע להלחם בלי למצמץ – תמות. אם לא תהיה תשמור על אמות מידה מוסריות בעודך נלחם – תהפוך להיות גרוע כמוהם.


המרכז הישראלי השפוי חי את הדילמה הזו כל יום. השוליים הקיצוניים בזים למורכבות הזו, בזים לצורך להיות מוסרי, בזים לנסיון לקיים פה חברה מערבית שומרת חוק. הפתרון שלהם לדאעש ולחמאס, הוא להיות כמו דאעש והחמאס. סוף השבוע הארור שעברנו, שמתחיל בדקירה של שירה בנקי זכרה לברכה במצעד הגאווה, ונמשך בשריפה של התינוק עלי דוואבשה זכרו לברכה בכפר דומא, הוא נצחון של השוליים המטורפים על הרוב הנורמלי. אנחנו לא יכולים לתת לנצחון הזה להמשך.


כי מה שבלט בסוף השבוע הזה באופן מכאיב הוא חוסר האונים של השלטון. חוסר היכולת שלו להתמודד. את זה אנחנו חייבים לשנות. מפני שרק שלטון חזק, רק מנהיגות שאינה בורחת מאחריות, יאפשרו לנו לחיות בחברה שבוחנת את עצמה ללא הרף. שהיא לא אטומה, שיש לה ערכים והיא יודעת לעמוד עליהם. מתוך השלטון אנחנו צריכים להתחיל תהליך של ריפוי, תהליך של החלמה מהשנאה והגזענות, מהפיצול והשסע, מזה שכל אחד אומר, "או שזה יהיה בדרך שלי, או שאני שורף את המועדון."

זה הפתרון היחיד למתחים המובנים של חיינו. הדבר היחיד שמאפשר לכל הדיעות והזרמים חיים משותפים - שלטון שממלא את תפקידו. ריבון נחוש שיודע להתייצב בפני השבטים השונים והרעיונות השונים המרכיבים את החברה הישראלית, ולהגיד להם – "אני מקבל את השונות של כל אחד מכם, כל עוד אתם זוכרים שיש לכולנו אותם זכויות ואותם חובות, וכולם ללא יוצא מן הכלל חייבים לציית לחוקים."

מפני שכל עוד זה לא קורה הציבור הישראלי היצרני – האנשים העובדים, המשרתים בצבא, שמחזיקים את המדינה על גבם  - אתם! – מתחילים לשאול את עצמם שאלות מסוכנות: האם עלי לשלם מיסים אם אני הפרייאר היחיד שעושה זאת? מה עלי לומר לילדי אם יחליטו לחיות במקום אחר? האם אפשר לסמוך על מקבלי ההחלטות בנושאי הבטחון הבוערים?

אומות, גם המצליחות שבהן, צריכות לפעמים להמציא את עצמן מחדש. בספטמבר 1962, נעמד הנשיא ג'ון פ. קנדי על במה באוניברסיטת רייס ביוסטון טקסס, ואמר לקהל: We choose to go to the -  moon "אנחנו בוחרים להגיע לירח." הנאום הזה, האמירה הזו, היתה טעות פוליטית של טירון פוליטי. אף אחד לא הגיע לירח לפניו. כל בעלי הנסיון ידעו שאי אפשר להגיע לירח. היו סביבו - כמו שיש סביבנו – אנשי מקצוע טובים ומנוסים, שכבר עברו דבר או שניים בחיים. כולם אמרו לו שזה לא יילך. הוא סתם יחטוף מהאופוזיציה, יכשילו אותו מתוך הממשל, עדיף שהוא לא יכוון גבוה מדי כי הוא יפול.


אבל קנדי התעקש לכוון גבוה מדי. הוא כיוון לירח. בעצם הוא כיוון אפילו גבוה יותר. הוא כיוון לכך שלאזרחים תהיה תחושת מטרה משותפת והממשל שלו יעסוק בהובלת מהלך לאומי גדול ושאפתני במקום להסתפק בתחזוקה שוטפת.
שבע שנים אחר כך, ניל ארמסטרונג הוריד רגל אנושית ראשונה אל אבק הירח הלבן ואמר, "זהו צעד קטן לאדם, וצעד גדול לאנושות."

אנחנו צריכים להגדיר את הירח שלנו. והירח הישראלי, המטרה הגדולה שאנחנו צריכים לשים מולנו, היא היכולת להתכנס סביב ישראליות אחת. אנחנו בנקודה שבה אנחנו צריכים לבחור, האם אנחנו עומדים מנגד מול התהליך של ההתפצלות של מדינת ישראל לשבטים, או שאנחנו נלחמים על הזהות שלנו כישראלים? הנשיא ריבלין דיבר לא מזמן בכנס הרצליה על ארבעה שבטים, אבל יש פה הרבה יותר. השבט החרדי, השבט המתנחל, השבט של הפריפריה, השבט של השמאלנים שמסרבים להודות שהם שבט, השבט שנסע לברלין ולא רוצה לחזור, השבט הליכודניקי שחוזר הביתה בבוקר הבחירות. הפיצול נראה בלתי נמנע, אבל יש עוד אפשרות: שאנחנו כן מסוגלים לעוד מאמץ בן-גוריוני אחד, כדי להתמודד עם השאלה מהי ישראליות? מה הפארמטרים שלה? מה הערכים שלה? לאן אנחנו הולכים מכאן ביחד?

זה לא שאין בתוכנו קבוצות – יש, ואין בזה שום פגם - אבל יש הבדל בין שבטים לבין קהילות, ואנחנו צריכים לעשות את המעבר החברתי והערכי מתרבות של שבטים לתרבות של קהילות. השבט הוא סגור, הקהילה פתוחה. השבט הוא מתגונן, הקהילה מחבקת. השבט רוצה לכבוש טריטוריות, הקהילה שואפת להפגש במרכז עם הקהילות האחרות. בבית הכנסת של הקהילה כל אחד וכל אחת מוזמנים לעלות לתורה.


כי המרכז הוא לא נקודת האמצע בין הימין לשמאל. המרכז הוא מקומו של השלטון בחברה. המרכז הוא היכולת שלנו להגדיר ערכים משותפים: מהם הערכים האלה? התנ"ך כסיפור הלאומי שלנו, היהדות כתפיסה של זכויות אדם, "התקווה", טוהר הנשק של צה"ל, השיוויון בפני החוק, עליונות המשפט, החינוך כמרכז החברה, "דרך האמצע" של הרמב"ם, יד ושם. זו רשימה פתוחה, כל אחד ואחת מאתנו יכול לתרום לה, אבל רק אם נתחייב לעמוד בתנאי הראשוני: שיש רק רשימה אחת, וכולנו מחוייבים רק לה. לא לרבנים, לא לפוליטיקאים, לא לקבוצות האינטרסים. רשימה אחת ויחידה של זכויות וחובות, שחלה על כולם ומתוכה נובעת עוצמתו של השלטון.


מפני שאם אנחנו רוצים להתמודד ברצינות עם הפיצול והשסע הנורא שגורמת לנו תרבות השבטים, את זה יכולה לעשות רק מדינה שהשלטון המרכזי בה חזק, בטוח בעצמו, ויודע להגיד, "אל חוקַי, אלה משפטַי, ואני יודע לאכוף אותם ואני יודע לעמוד על שלי מול הקבוצות השונות המרכיבות את החברה הישראלית."


כי אם אין ריבון אחד – אמיתי, תקיף, חזק יותר מכל שבט - אין מי שמסוגל לעשות שלום או לנהל מלחמה תקיפה. אם אין ריבון אחד, אין מי שיגדיר זכויות וחובות וגם אין מי שיתמודד עם האלימות הנוראה שראינו בשבוע שעבר. אם אין ריבון אחד, אין מי שיגדיר מהו החוזה הישראלי. זה לא תהליך שמח לחזק את השלטון. זה תהליך כואב ומסובך. כל אחד רוצה שהשלטון יהיה תקיף וחזק כשמדובר באחרים, אבל מתחשב וסובלני ומעלים עין כשמדובר בו. הריבון מכריח אותנו לוותר על משהו מעצמנו לטובת הכלל. הוא יודע לדרוש מאתנו לקבל את סמכותו, ובכך מכריח אותנו להכיר בזה שיש משהו גדול מאתנו.


אנחנו זקוקים להנהגה שיודעת להחליט, שיודעת להתייצב מול אזרחיה ולהגיד להם שהם לא יקבלו את כל מה שהם רוצים, אבל הם כן יקבלו חינוך, והם כן יקבלו בטחון בכל מחיר, והם כן ידאגו שנהיה חלק ממשפחת האומות. ממשלה שלא פוחדת מאזרחיה. שיודעת להוביל מהלכים גדולים, אפילו אם זה לא ימצא חן בעיני חלק מהציבור. המרכז הוא היכולת שלנו להתכנס סביב הישראליות ולזכור שרק אם נשמור עליה, היא תשמור עלינו.  

ואתם צריכים להיות חלק מזה. אתם לא הקהל האילם באולם הקולנוע של חיינו. אתם אנשי רפואה, ודילמות מוסריות הם משהו שאתם מתמודדים איתו כל יום. הדמוקרטיה הישראלית זקוקה להגנתכם מפני האוייב הגרוע ביותר שלה – הציניות, אי האכפתיות, משיכת הכתף האדישה, הציפיה שמישהו אחר יסדר את זה. מול זה אתם צריכים להשמיע קול בכל מקום ובכל הזדמנות שיש לכם.

אין מישהו אחר. אין מבוגר אחראי. אין חדר אחורי שבו מטפלים בכל מה שצריך טיפול - זה אנחנו. כל מי שאכפת לו, כל מי שמבין שכך זה לא יכול להמשך, כל מי שיודע שמגיע לנו יותר ממה שאנחנו מקבלים היום.

החיים הפוליטיים לימדו אותי הרבה, אבל השיעור הגדול ביותר, המשמעותי ביותר, הוא שאנחנו כן יכולים לנצח. פגשתי בשנים האלה לא מעט ציניקנים ומושחתים, אבל הרבה יותר מזה פגשתי אנשים אכפתיים ויצירתיים שמבינים שהגיע הזמן לשינוי. יש בישראל עוצמה ואנרגיות שאין בשום מקום אחר, וגילינו – פעם אחר פעם – שאם אנחנו פונים לצד הטוב שבבני האדם, לצד הערכי והאופטימי והחיובי, אין דבר שהם לא יהיו מוכנים לעשות כדי להפוך את המקום הזה לטוב יותר. מדינת ישראל מתקדמת לרגע ההכרעה שלה. אנחנו יכולים לכתוב את גורלנו. אנחנו צריכים להיענות לאתגר הזה ולבנות מדינה טובה יותר, וגם להיות טובים יותר זה אל זה. בשביל זה אני שם, יחד עם חברי, אני מאמין בכל ליבי שבשביל זה גם אתם תהיו שם.

 

(את הדברים נשא הבוקר יו"ר מפלגת יש עתיד, ח"כ יאיר לפיד, בוועידת ישראל לרפואה 2015 שעסקה בנושא "ניצולי שואה בין חברה לרפואה".)

כתבות נוספות שיעניינו אותך

ח"כ רול במצעד הגאווה בת"א: "את הכח האדיר שיש פה חייבים לנתב לכח פוליטי שינהיג את ישראל לעתיד טוב ושוויוני יותר"


עשרות פעילי כחול לבן ביחד עם חברי הכנסת מאיר כהן, יעל גרמן, קארין אלהרר, אורנה ברביבאי, מיקי חיימוביץ', יזהר שי, איתן גינזבורג, עידן רול ויוראי להב הרצנו הגיעו לתמוך בקהילה הלהט"בית במסגרת מצעד הגאווה שנערך בתל אביב יפו.

ח"כ רול אמר על הבמה: "אנחנו מרגישים שבשדה הפוליטי יש ניסיון לחזרה אחורה ולהחזיר אותנו לדין תורה וקיצוניים שחושבים שיהדות היא יהדות מפלגת ויהדות היא דבר מקרב ואוהב ומגשר וזו היהדות שלי. התפקיד שלנו זה להיות שגרירים בכל מקום ולתת למאבק הגאה פנים ושם. רק ככה ננצח". 

המשך לקריאה

מטה הנשים של כחול לבן הפגין נגד הפיכת מדינת ישראל למדינת הלכה


מטה הנשים של כחול לבן ביחד עם ליהיא לפיד וחברי הכנסת קארין אלהרר ויוראי להב הרצנו ערך הפגנה ברחבת הבימה ובשדרות רוטשילד בתל אביב, במחאה כנגד מקרים של הדרת נשים והתבטאויות קשות של נבחרי ציבור כנגד נשים.

ח"כ אלהרר: "אם נשתוק מול המקרים האלו- מי שישלם את המחיר יהיו בנינו ובנותינו. מוכרחים להתעורר ולעצור את המצב הזה עכשיו!".

ליהיא לפיד: "המצב הזה מסוכן ואם לא נתעורר עכשיו, נקום למדינת הלכה".

המשך לקריאה

ח"כ לפיד במצעד הגאווה: "לא נעצור עד שהקהילה הגאה תקבל כל זכות שמגיע לה"


עשרות פעילי כחול לבן ביחד עם חברי הכנסת יאיר לפיד, עידן רול, יוראי להב הרצנו, יואב סגלוביץ', איתן גינזבורג ואלון שוסטר לקחו חלק במצעד הגאווה שנערך בירושלים.

ח"כ לפיד: "אנחנו באנו הנה כדי להגיד שלמדינה יש כל מיני זכויות והיא לא תגיד לאף אחד בעולם איך מותר לו או אסור לו לאהוב".

יו"ר התא הגאה, ח"כ עידן רול: "כחול לבן תמשיך להיאבק עד להשגת שוויון זכויות מלא לקהילה הגאה".

המשך לקריאה

ח"כ לפיד לראש הממשלה בהפגנה: "לא ניתן לך להיות ארדואן. לא ניתן לך להרוס את המדינה".


עשרות אלפי אנשים השתתפו בהפגנה שנערכה ברחבת מוזיאון תל אביב נגד יוזמות החקיקה של הקואליציה תחת הכותרת "חומת מגן לדמוקרטיה".

ח"כ יאיר לפיד תקף את כוונתיו של ראש הממשלה בנושא חוק החסינות ופסקת ההתגברות : "לא ניתן לך. לא ניתן לך להיות ארדואן. לא יהיה פה רודן טורקי. לא ניתן. לא ניתן לך להרוס את המדינה. זו גם המדינה שלנו. אנחנו לא נתינים שלך. לא ניתן לך להרוס את בית המשפט העליון. אתה לא מעל החוק". 

 

המשך לקריאה

ח"כ לפיד במהלך סיור במפעל פניציה: "זה צעד ראשון בדרך למדינת הלכה שאסור לתת לו לקרות"


ברקע החרם של חסידות גור על מפעל פיניציה בירוחם וסכנת הפיטורים ההמונית הקיימת במפעל הגיע חבר הכנסת יאיר לפיד, יחד עם חברי הכנסת מאיר כהן ופנינה תמנו שטה לסיור חירום במפעל.

לפיד, כהן ותמנו שטה נפגשו עם יו"ר מנכ"ל המפעל אמנון כהן שפרס בפניהם את המצב בו שורר המפעל.

לאחר מכן נערך סיור במפעל שבמהלכו אמר לפיד: "זה צעד ראשון בדרך למדינת הלכה שאסור לתת לו לקרות. יש כאן ניסיון לכפות, כפייה דתית שתגרום לפיטורים של עובדים וסגירה של מפעל בישראל  באזור שגם ככה סובל ממצוקה של תעסוקה ותעשייה". 

המשך לקריאה

לפיד וגנץ הציגו את התכנית הכלכלית של כחול לבן


במסגרת מסיבת עיתונאים שערכו המועמד לראשות הממשלה מטעם כחול לבן, בני גנץ, ושותפו הבכיר, יאיר לפיד חשפו את עיקרי התוכנית הכלכלית- חברתית של כחול לבן תוך התמקדות בשלושה נושאים מרכזיים: הבריאות, החינוך והתחבורה.

גנץ: "אנחנו לא מביאים הכרזת גדולות אלא תוכניות משמעותיות שנוכל לקדם כך שנתוני המאקרו לא יעמדו לבד, אלא קודם כל טובת האזרח".

לפיד: "הממשלה בראשות נתניהו לא רואה את האזרחים ממטר.סדר העדיפויות של נתניהו הוא נתניהו. סדר העדיפויות שלנו יהיה אזרח ישראל. אנחנו נוביל לשינוי, ובעיקר נעבוד קשה בשבילכם". 

המשך לקריאה

מנהיגי כחול לבן סיירו בשדרות ובעוטף עזה


ראשי רשימת כחול לבן, בני גנץ, יאיר לפיד, משה בוגי יעלון וגבי אשכנזי, סיירו בשדרות וביישובי עוטף עזה.
בני גנץ: "כאשר נרכיב את הממשלה נשנה את המדיניות הנרפית הזאת ונפעיל מדיניות מאוד קשוחה ונחושה. אנחנו דורשים את השקט ולא מוכנים בשום פנים ואופן להתפשר על ביטחון התושבים".
יאיר לפיד: "הרתעה משיגים בכוח ורק בכוח. הקבינט שבו שלושתנו ישבנו השיג כך הרתעה לשלוש וחצי שנים - את ההרתעה הזו אנחנו נחזיר". 

המשך לקריאה

מנהיגי כחול לבן ערכו סיור בצפון


מנהיגי רשימת "כחול-לבן", בני גנץ, יאיר לפיד, גבי אשכנזי ומשה (בוגי) יעלון, ערכו סיור בצפון בו נפגשו עם חקלאים, ראשי הרשויות ולאחר מכן ביקרו בתצפית על סוריה.

יו"ר המפלגה, בני גנץ: "נמצאים לפניכם שלושה רמטכ"לים ושר לשעבר עם ניסיון מדיני - 117 שנות ניסיון ביטחוני. אנחנו נדע לטפל בכל איום בכל אחת מהזירות ככל שיידרש. נבנה קבינט מאוזן, אחראי ותקיף".

ח"כ לפיד: "חלק מהעובדה שאנחנו פה זה כדי להזכיר לעולם כולו שאנחנו את רמת הגולן לא נחזיר לעולם. לישראל יש ריבונות על רמת הגולן, ותמיד תהיה ריבונות על רמת הגולן". 

המשך לקריאה

ח"כ לפיד על האיחוד עם בני גנץ: "אנחנו בוחרים אחד בשני ובאזרחי ישראל"

מנהיגי רשימת "כחול-לבן", בני גנץ, יאיר לפיד, גבי אשכנזי ומשה (בוגי) יעלון, ערכו מסיבת עיתונאים מיוחדת בעקבות האיחוד ביניהם.

בני גנץ: "זה ערב מכונן בתולדות ישראל. את תמונת האחדות שאתם רואים על הבמה, לא ראינו בארץ עשרות שנים".

ח"כ לפיד: "יש פה הזדמנות היסטורית לשנות את כל סדר העדיפויות במדינה, ולשנות את הדרך שבה אנחנו מתייחסים אחד לשני. להזכיר לכולנו שאנחנו משפחה". 

המשך לקריאה

יש עתיד התאחדה עם מפלגת חוסן לישראל


מתוך אחריות לאומית, החליטו בני גנץ, יאיר לפיד ובוגי יעלון על הקמת רשימה מאוחדת אשר תהווה את מפלגת השלטון החדשה של ישראל.


מפלגת השלטון החדשה תעמיד נבחרת מנהיגים בטחונית וחברתית חדשה שתבטיח את בטחון המדינה, ותחבר מחדש את חלקי העם ואת החברה הישראלית המשוסעת.

המשך לקריאה

מצא את מטה השטח הקרוב אליך