מדיני-בטחוני

כפי שהוכחנו, במאבק מול ארגוני הטרור ישראל צריכה ליזום ולא להיגרר. בעזה עלינו להוביל מהלך כפול: מחד גיסא, תגובה רבת עוצמה על כל התגרות והפעלת אלימות לשטחנו, ומאידך גיסא, מהלך עם גורמים אזוריים ובין-לאומיים שיציג בפני תושבי עזה אפשרות לחיים טובים יותר ויבהיר להם שמה שעומד ביניהם לבין חיים טובים יותר הם ארגוני הטרור בעזה. זה יקרה רק עם מדיניות יוזמת בשני המישורים, הצבאי והמדיני-כלכלי, שאין בה סתירה אלא להפך: שתי זרועות המשלימות זו את זו. 

בשלב הראשון נוביל שיקום הומניטרי של עזה בתמורה למאבק בהתעצמות חמאס. השלב השני יהיה "כלכלה תמורת ביטחון". במסגרת השלב השני הרשות הפלסטינית תקבל לידיה את הניהול הכלכלי והאזרחי של הרצועה. הקהילה הבין-לאומית תפעיל מנופים על החמאס כדי לסייע במאמץ למנוע את התעצמותו. היא תפעל להדק את הפיקוח על ההברחות, ויוקם מנגנון פיקוח כלכלי שימנע הסטת משאבים להתעצמות החמאס. בלי מנגנוני פיקוח כאלה אנחנו לא נסכים ומדינות העולם לא תסכמנה להשקיע בעזה את הכספים הנדרשים. לאיש בעולם אין אינטרס להשקיע ולהקים תשתיות במקום שבו עלול להתחיל בכל רגע סבב לחימה נוסף. ישראל לא תסכים להשקיע בשיפור התנאים בשטח שממנו מאיימים על אזרחיה, במיוחד אם זה מחזק את החמאס במקום לגבות ממנו מחיר. תהליך השיקום יוגדר מראש ב"אבני דרך", ולכל אחת מהן יוקצה זמן קבוע. כל הפרה מצד החמאס תעצור את התהליך או תחזיר אותו אחורה. תמורת שקט אנחנו מוכנים לתת יותר מבעבר. אם יופר השקט, החמאס ויתר הארגונים צריכים לדעת שהתגובה תהיה קשה יותר מבעבר.

במסגרת השלב השני יקודם פרויקט האי המלאכותי מול חופי עזה שיאפשר בניית נמל ימי. יקודם פרויקט תחבורתי לחיבור בין רצועת עזה לגדה. יקודמו השקעות בין-לאומיות בתוך הרצועה ופרויקטים כלכליים משותפים לישראל, למצרים ולרשות הפלסטינית. יוקמו אזורי תעשייה ותעסוקה גדולים בצמוד למעבר ארז.

מי שירכז את ההשקעות היא ועידת התורמות, הכוללת את האיחוד האירופי וארה"ב, וכן את קרן המטבע העולמית והבנק העולמי. אליהן יצורפו מדינות המפרץ, ובראשן איחוד האמירויות. התנעה של תהליך הסדרה בעזה תייצר תנאים נוחים יותר למשא ומתן מדיני בעתיד אם וכאשר יבשילו התנאים.

ישראל אינה מדברת עם ארגוני טרור המעוניינים להשמיד אותה. מבחינת ישראל הגוף המייצג של הפלסטינים הוא לא החמאס אלא הרשות הפלסטינית. ישראל לא תחלק פרסים לארגון טרור רדיקלי ותחליש את הרשות שעובדת מולנו באופן סדיר. קידומה של נוסחת כלכלה תמורת ביטחון ייאלץ את החמאס להסביר לתושבי עזה למה הם חיים בתנאים של עוני, מחסור, אלימות ואבטלה גבוהה. אנחנו מדגישים, ישראל אינה מבקשת מאיש לשמור על ביטחון אזרחיה. רק ישראל מספקת ביטחון לישראל. רק אנחנו אחראים בפני אזרחי העוטף. דווקא בגלל זה הגיע הזמן ליזום מהלך מול עזה. עוצמתו של צה"ל מאפשרת לנו חופש פעולה בעזה, אבל עוצמתו מאפשרת לנו גם חופש פעולה מדיני.

ישראל לא תוותר כמובן, אפילו לרגע אחד, על מאמציה בתחום השבויים והנעדרים. השבת הבנים צריכה להיות חלק מכל מהלך של ביטחון תמורת כלכלה.

מדינת ישראל מנהלת כבר יותר משנה מאבק מדיני רב מערכתי שמטרתו למנוע חתימה מחודשת של הסכם הגרעין עם איראן. אנחנו עושים מאמץ מתואם כדי לוודא שהאמריקאים והאירופים מבינים את הסכנות הכרוכות בהסכם. 

ההסכם הזה הוא הסכם לא טוב. הוא היה לא טוב כבר כשהוא נחתם ב-2015. הסכנות הגלומות בו גדולות עוד יותר. הוא קרוב יותר לתאריך הסיום שלו, ואיראן נמצאת במקום אחר מבחינה טכנולוגית.

מדינת ישראל אינה מתנגדת לכל הסכם. אפשר וצריך לגרום לאיראן לחתום על הסכם טוב הרבה יותר – הסכם בלי מועד סיום ושהפיקוח יהיה הדוק יותר, והוא יעסוק גם בתוכנית הטילים הבליסטיים של איראן ובמעורבות של איראן בטרור בכל רחבי המזרח התיכון.

להסכם כזה אפשר להגיע אם יונח על השולחן איום צבאי אמין, אם האיראנים יראו שלסרבנות שלהם ולהונאות שלהם יש מחיר כבד. 

הדירקטיבה המדינית שלנו, מהיום הראשון, היא להיאבק נגד ההסכם בכל הכוח אבל בלי לפגוע ביחסים האסטרטגיים עם ארה"ב, ובלי לפגוע בקשב שלהם לטיעונים שלנו. 

יש לא מעט הישגים מול האמריקאים ומול השותפות האחרות. הנשיא ביידן, בעקבות הדיאלוג האסטרטגי איתנו, החליט שלא להסיר את הסנקציות על משמרות המהפכה של איראן. 

במקביל הבהרנו לאמריקאים: מדינת ישראל לא תהיה תלויה בהחלטות של איראן ולא בהחלטות של המעצמות. כמו שנכתב בהצהרת ירושלים, יש לנו זכות להגן על עצמנו. אם ייחתם הסכם, הוא אינו מחייב אותנו. אנחנו איננו צד בו והוא לא יגביל את הפעולות שלנו.

הקמת הממשלה סימנה מפנה ביחסינו עם ארה"ב, אשר השתפרו בשנה האחרונה ללא הכר. מעמדה הבי-פרטיזני של ישראל שוקם, וביולי האחרון (2022) התקיים ביקור חשוב בישראל של נשיא ארה"ב ה-46 ג'ו ביידן. בביקור זה חתמו נשיא ארצות הברית וראש הממשלה יאיר לפיד על "הצהרת ירושלים" ההיסטורית, המעגנת את היחסים המיוחדים והאסטרטגיים בין ישראל לארה"ב. היחסים עם ארה"ב הם משענת אסטרטגית ראשונה במעלה לישראל ושיקול מרכזי בפעולתה המדינית והצבאית. ייתכנו חילוקי דעות עם הממשל בוושינגטון ואף פעולה בניגוד לדעתו, אבל הם יתבררו מתוך כבוד הדדי והערכה לחשיבותה של התמיכה האמריקנית ולערכים המשותפים לשתי המדינות. 

ישראל מכירה בכך שלמעצמות עולמיות יש אינטרסים במזרח התיכון ותפעל מדינית כדי לשלב אותם ככל האפשר באינטרסים שלה. בצד זאת, היא שומרת לעצמה חופש פעולה להגנה על האינטרסים החיוניים שלה ועל תושביה, בתוך כדי פעולה מדינית ותכנון קפדני במטרה למנוע חיכוך עם כוחות מעצמתיים באזור.

עלינו להיות חלק פעיל מהמאמץ לחזק את הדמוקרטיה הליברלית בעולם ולהילחם בפופוליזם המסוכן שכמעט תמיד הולך יד ביד עם אנטישמיות ועם שנאת זרים. עלינו לחזק את מעמדה של מדינת ישראל כדמוקרטיה ליברלית חזקה במזרח התיכון. בשנה האחרונה שינינו את הגישה כלפי מדינות אירופה, השותפים המרכזיים ביותר של ישראל מבחינת היקף המסחר. את חילוקי הדעות הקשים בינינו לאיחוד האירופי יש לפתור דרך דיאלוג מכבד בין מדינות החולקות ערכים ועקרונות דומים. נמשיך בדיאלוג הקורא לכל מדינות אירופה להגדיר את חיזבאללה ארגון טרור ולהפסיק לממן ארגונים שתומכים ב-BDS. בד בבד נפעל להגברת שיתוף הפעולה במחקר ובמסחר ולמיסוד היחסים עם האיחוד האירופי.

יש עתיד מאמינה כי השינויים שהתרחשו במזרח התיכון בשמונה השנים האחרונות מייצרים חלון הזדמנויות היסטורי שחובה עלינו לנצל. למדינות רבות במרחב, השואפות ליציבות ומאוימות על ידי האסלאם הרדיקלי, יש היום אינטרס משותף לנו. ההסכמים שהושגו בתקופה האחרונה עם מדינות האזור ("הסכמי אברהם") מגלמים בתוכם הזדמנות לממש את החזון לתמיכה אזורית רחבה בפתרון של שתי מדינות שיענה על האינטרסים הביטחוניים והמדיניים של מדינת ישראל. הסכמי השלום מובילים לכמה וכמה הזדמנויות עבור מדינת ישראל, ובראשן היכולת לדחוף את הפלשתינים לנטוש את הגישה הנוכחית שלהם כדי להתקדם לנתיב של מו"מ ריאלי. ממרוקו ועד המפרץ הפרסי, מריאד ועד קהיר ועמאן, מדינות אלו מוכנות היום לעצב איתנו מזרח תיכון אחר שירסן את התוקפנות האיראנית ויכריע את האסלאם הרדיקלי. נשאף להרחיב את מערך השלום ולכונן הסכמים עם מדינות נוספות באזור ובעולם. 

פתרון שתי המדינות לצד סידורי ביטחון קפדניים וחופש הפעולה של צה"ל בכל מקום הוא אינטרס ישראלי. גושי ההתיישבות יישארו חלק ממדינת ישראל, וירושלים המאוחדת תהיה בירתה. ישראל לא תסכים בשום תנאי שום לזכות השיבה הפלשתינית, שכן מדובר בסופה של המדינה היהודית.

יש עתיד מתנגדת למהלכים חד צדדים. ההיסטוריה הוכיחה שגם מהלך ראוי המבוצע באורח חד צדדי מוביל את האויב בהכרח למסקנה שההתנגדות האלימה שלו הכריעה אותנו. לא נחזור על טעות זו. לא תהיה התנתקות ולא יהיה סיפוח חד צדדי.

הפעילות המדינית של ישראל בשנה האחרונה התמקדה במידה רבה בזירה האזורית. השלום הקר עם מצרים וירדן הופך לשלום חם, והסכמי אברהם הופכים למערך בריתות ושיתופי פעולה כלכליים וביטחוניים. בשנה האחרונה פתחנו שגרירויות חדשות בבחריין ובאיחוד האמירויות ומשרד דיפלומטי במרוקו. השקנו את "פורום הנגב" וכינסנו את "פסגת הנגב" ההיסטורית שאליה הגיעו שרי החוץ של מצרים, איחוד האמירויות, מרוקו, בחריין וארה"ב. אנחנו מחויבים להמשך קיום הפורום והרחבתו לטובת קידום שיתוף פעולה ופרויקטים אזוריים וחיזוק ישראל באזור. בשיתוף פעולה עם שרי החוץ של ארה"ב, הודו ואיחוד האמירויות הקמנו את פורום I2U2 המקדם פרויקטים ענקיים באזור ופותח את הדלת לעסקים ישראליים. בהמשך שדרגנו את הפורום לדרג ראשי מדינה בזמן ביקור הנשיא ביידן בישראל.

ישראל ניצבת בפני ניסיונות בין-לאומיים לערער את הלגיטימציה שלה במוסדות הבין-לאומיים ודרך ארגוני חברה אזרחית קיצוניים. בשנה האחרונה איחדנו את המערך נגד הדה-לגיטימציה של מדינת ישראל והובלנו מהלכים שהובילו לניצחונות על תנועת הBDS, כמו במקרה של ניסיון החרם של בן אנד ג'ריז. המלחמה בדה-לגיטימציה דורשת סנכרון של עבודה תקשורתית, משפטית, מדינית ומודיעינית, ורק כך נמשיך לנצח במערכה החשובה הזאת. 

 38 מדינות, כולל החשובות ביותר, החרימו את ועידת דרבן האנטישמית. הסכם "הורייזן" נחתם. ישראל חזרה להיות שחקן משפיע בין הדמוקרטיות הליברליות. יש אתגרים חדשים וישנים, המאבק מול איראן והמאבק בדה-לגיטימציה מובילים את העשייה המדינית. מדיניות חוץ אופטימית, מאירת פנים ופתוחה לדיאלוג אינה המחיר שאנחנו משלמים – היא הנכס שאנחנו בונים לעצמנו אל מול העולם.