ח”כ עפר שלח נפרד מאריק אינשטיין

צר לי על לכתו של אריק איינשטיין, פס הקול המופלא של חיינו כאן. כל מי שגדל וחי כאן בשישים השנים האחרונות יודע לזהות שיר של אריק עם כל רגע בחייו. את ההגשה המופלאה שלו, הכבוד היחודי לטקסט, שיתוף הפעולה עם גדולי היוצרים שכל מה שכתבו עבורו הפך מייד להיות שלו.

יותר מכל זמר שאני יכול לחשוב עליו, אריק היה מכאן. מישראל, מתל אביב, ממה שהיינו כאן והרבה ממנו איבדנו. הוא היה שחקן נפלא, כריזמטי וממגנט, ושותף לפרצי היצירה הכי מרגשים של המוסיקה הישראלית.

והוא היה חובב ספורט נפלא: ידען ללא גבול, שלא נגמל מן הפליאה של אוהב אמיתי לנוכח כל מפגן של התעלות ספורטיבית ולא הזדקן אל הנרגנות החמוצה שמלווה לרוב את ההתרחקות בגיל ובתודעה מכוכבי הספורט של עכשיו. איני יכול לקרוא לעצמי חבר שלו, אבל מדי פעם, בשעות מוזרות ובלי התראה מראש, היה מתקשר כדי לחלוק איתי רגע אהבה שכזה.

"זה אריק הנודניק", היה אומר, בקול הזה שאין אדם שחי פה שלא זיהה אותו מייד. "אני מקווה שאני לא מפריע". מדי פעם שאלתי את עצמי אם הוא מודע לתחושת החדווה שהטלפונים האלה עוררו אצל כל מי שזכה להם; אם האיש שלא הופיע על במה במשך עשורים ואהב להיות בבית, ידע והכיר כמה הוא היה הבית של המקום המקום הזה עבור כל כך הרבה מאיתנו.