החירות האמיתית היא לעשות מה שאתה מאמין בו

23 מרץ 2013 21:54 | יאיר לפיד

 איזה שבוע.

ביום שני הושבעה הממשלה. עליתי על בימת הכנסת ואמרתי, "אני יאיר לפיד, בנם של יוסף טומי לפיד זכרונו לברכה..."

ואז הפסקתי לשניה, הרמתי עיניים ליציע. אמא שלי ישבה שם. היא אשה קטנה אמא שלי, אז מעבר למעקה היציע ראיתי רק מצח ועיניים, ולא יכולתי לדעת אם היא מכווצת את השפתיים כמו שהיא נוהגת לעשות כשהיא מנסה לא לבכות. חייכתי אליה, "ושולמית לפיד תיבדל לחיים ארוכים..." המשכתי. זו הפעם השניה שהיא יושבת בטכס כזה. בפעם הקודמת – ב-2003 - השביעו את אבא לשר המשפטים. באותו בוקר הוא קנה לעצמו תיק עור חום-ערמוני, והלך למקום עבודתו החדש בגאווה ובשמחה. עשר שנים אחר כך לקחתי את התיק החום-ערמוני של אבא והלכתי לאותו מקום עבודה. התיק, אגב, היה ריק מלבד פריט אחד: פטיש היו"ר ששימש אותו כשכיהן כיו"ר "יד ושם". איני יודע מדוע הוא שם אותו בתוך התיק, אבל למחרת נתתי את הפטיש במתנה לעופר שלח, יו"ר הסיעה שלנו. הוא הבטיח לי לנהוג בו בכבוד.

מיד אחרי ההשבעה נסענו לישיבת הממשלה הראשונה. כשישבתי ליד שולחן העץ הארוך הרגשתי בפעם הראשונה את מה שלא יכולנו לנחש בזמן המו"מ המתיש: שזו ממשלה טובה. יש בה חיבור נכון של צעירים עם ותיקים, רעבים עם מנוסים, רצון להצלחה עם זהירות. זוהי גם ממשלה שבה איש אינו מערער על סמכותו של ראש הממשלה (דבר נדיר לעומת ממשלות קודמות), כך שכולם ישמחו אם היא תחזיק מעמד ארבע שנים.

המיקום שלי הוא בדיוק מול ראש הממשלה, בין בוגי יעלון לציפי ליבני. מאוחר יותר למדתי שיש מאבק שלם על מקומות הישיבה בעיקר על הקירבה לראש הממשלה. מדוע? מפני שמי שיושב לידו מצולם גם הוא לטלוויזיה בתחילת הישיבה. לי זה לא ממש אכפת, כבר הייתי בחיי מספיק בטלוויזיה ונוח לי לשבת מולו.

הסיבה שהתכנסנו עוד באותו לילה היתה כדי להצביע על סדרה של דברים טכניים שלא יכולים היו לחכות. הסעיף האחרון ברשימה היה הארכת כהונתם של הרבנים הראשיים בארבעה חודשים. לחשתי לבוגי שאי אפשר שלא להעריך את האירוניה. במשך שבועות ארוכים ניהלו נגדי החרדים מלחמת חורמה רוויה בנאצות והשמצות (אילו היה לי זמן וסבלנות יכולתי לעשות הון מתביעות משפטיות נגד העתונות החרדית, קשה להאמין שאנשים דתיים מתבטאים בגסות ואלימות שכזו), והנה אני, בשעה הראשונה שלי כשר, והדבר הראשון שאני עושה הוא להאריך את כהונתם של הרב עמאר והרב מצגר.

בתום הישיבה נסענו לצילום המסורתי אצל הנשיא. העתונאים עמדו מאחורי החבל האדום וצילמו אותנו בעודנו מסתדרים לתמונה הקבוצתית. על מה חושב אדם ברגע כזה? על ההיסטוריה? על הקוממיות? האמת היא כמובן שבעיקר ניסיתי להבין מה עושים עם הידיים? משלבים? מחזיקים אותן לפני הגוף? בצדדים? מחייכים? מבט רציני? עד שסיימתי להרהר בכל הסוגיות ההירואיות האלו הצילומים נגמרו ובתמונה הרשמית רואים אותי עומד בדום מתוח עם חיוך די טיפשי על פני. לא נורא.

ומה עושים בלילה כזה עם כל ההתרגשות?

איני יודע מה עשו השרים האחרים, אבל אני נרדמתי כשעל חזי מונח המסמך בעל השם המרגש "סקירה פיסקאלית של מדינת ישראל" שאותו הכינו לי במשרד האוצר.

מה שמעלה כמובן את השאלה איזה שר אוצר אני עומד להיות.

למחרת, בישיבה הראשונה שלי עם בכירי האוצר ניסיתי לענות על השאלה הזו. "הדיון אינו צריך להיות על מדיניות," אמרתי להם, "אלא על חזון. כשאתה יודע מה החזון שלך, המדיניות כבר נגזרת מתוכו באופן טבעי. החזון שלי הוא על כלכלה שמרכזה הוא האדם העובד, מה שאנחנו נוהגים לכנות 'מעמד הביניים'. הדבר החשוב הוא ליצור כלכלה שבה אם אתה עובד, אז הדברים פועלים לטובתך – יש לך את היכולת להתקיים בכבוד, לקנות דירה, לדאוג לעתיד. אם אין לך עבודה, אנחנו צריכים לספק לך מספיק הזדמנויות לתעסוקה והכשרה מתאימה. אם אתה יכול לעבוד ולא רוצה, תפקידה של המדינה להבהיר לך שזה מאוד לא כדאי."

המדיניות הנגזרת מהחזון הכאילו-פשוט הזה, היא מובנת מאליה. אנחנו צריכים לפתח כלכלה שבבסיסה עומד החינוך, שהיא חדשנית באופיה, שאינה נשענת על אוצרות טבע אלא על הון אנושי, שנוטה לכיוון טכנולוגי ושיוצרת סביבה עיסקית נוחה.

האנשים סביב לשולחן הבינו מיד. איני יודע את מי בדיוק ציפיתי לפגוש שם, כי הרי גם אני – כמו כולם – שמעתי את כל סיפורי האימים על "נערי האוצר". אלא שהאנשים שאני פגשתי היו מבריקים במיוחד, מחוייבים, נכונים לקחת אחריות, והם ישראלים שאכפת להם. אז למה משמיצים אותם? כי תפקידם הוא לומר כל הזמן "לא" לפוליטיקאים. יהיה עלי להתרגל לזה, כי אני עומד להיות אומר ה"לא" הראשי.

 למה דווקא להגיד לא?

מפני שהתמונה  הנפרשת אט-אט בפני היא גרועה הרבה יותר ממה ששיערתי. עזבו אתכם ממילים כמו "גירעון" או "משבר פיסקלי", אני אסביר את זה הרבה יותר פשוט:

באתי לשפץ את הבית, אבל אז גיליתי שבחשבון שלנו יש  אובר-דראפט.

איזה אובר-דראפט? מפלצתי, מבשר רע, הולך וגדל.

איך זה קרה? כמו כל אובר-דראפט: בזבזו המון כסף שלא היה, לא הגיע כסף שחשבו שיגיע, לקחו התחייבויות שאסור היה לקחת.

התברר - שוב - שאזרחי ישראל תמיד יודעים על מה הם מדברים. כבר כמה שנים שמנסים למכור להם שמצבם טוב, והם כל הזמן אומרים שזה לא נכון ולא יכול להיות. רע להם, רע לכל מי שהם מכירים, הם מרוויחים בסדר אבל לא גומרים את החודש, אין להם שום סיכוי לקנות דירה.

הגיע הזמן להתמודד עם האובר-דראפט.

זה מה שאני הולך לעשות. להכנס בו בכל הכוח. נעבוד קשה, נצטמצם, נוריד הוצאות, נקצץ גם במקומות הכואבים. יהיה קשה, יהיה מלחיץ, אבל יש לזה גם יתרון: אם נעשה את זה עכשיו, זה לא יהיה ארוך.

השנה הראשונה שלי במשרד האוצר תעסוק בצימצום האובר-דראפט. הייתי מעדיף לעסוק בדברים יותר משמחים, אבל אני מאמין שהתפקיד שלי הוא ללכת בדיוק לאיפה שקשה. הבעיה נוצרה מפני שבמקום לנהל כלכלה אחראית לקחו הלוואות ענק ועשו מסיבה. אני לא הולך לחזור על הטעות הזו.

מי שירגיש בשנה הקרובה שהמצב שלו הורע, צריך לדעת שזה יהיה זמני. ככל שהפעולות שלנו יהיו נחרצות יותר עכשיו, נוכל בשנה הבאה לעשות יותר – יותר בהורדת מחירי הדיור, בחינוך, ברווחה, בסיוע לעסקים קטנים, בשיוויון בנטל, בהורדת מחירי הדיור (כן, אני יודע שכתבתי את הדיור פעמיים, ולא במקרה).

מה עוד עושה שר אוצר?

מתקן קילקולים.

ביום שני ניגש אלי במליאת הכנסת אלעזר שטרן, שהיה בתפקידו הקודם יו"ר הקרן לרווחת ניצולי השואה. שטרן ואני ידידים ותיקים. הוא בחור עם פה גדול, שאינו נוהג לברור מילים, אבל יש לו לב גדול הרבה יותר.

"יאיר," אמר, "הבנתי שהכנסת להסכם הקואליציוני את העזרה לניצולי השואה."

אמרתי בגאווה שאכן כן.

"אם תוכל להורות לאוצר שיעבירו את הכסף מיידית, ניצולי השואה יידעו שאף אחד לא ייקח מהם את העזרה הסיעודית ויוכלו לעשות את החג ללא פחד."

וכך היה.

ומה עם החרדים?

בפתיחת ישיבת הסיעה הראשונה שלי כשר אמרתי את המילים הבאות:

"אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזו ולפתוח את היום החגיגי הזה דווקא בפניה לציבור החרדי. בהרכב הממשלה החדש יש ליש-עתיד ארבעה משרדים שמאוד רלוונטיים לחיי היומיום שלהם: אוצר, חינוך, בריאות ורווחה. אני מאוד מקווה שיום אחד, לא רחוק מדי, גם התיק החמישי - תיק המדע והטכנולוגיה - יהיה תיק שרלוונטי לחייהם של צעירים חרדים.

הציבור החרדי צריך לדעת שהדלתות שלנו פתוחות בפניו, וזו חלק מחובתנו לסייע לו. כל מי שמנסה לומר לכם שאנחנו ננצל את המצב כדי להדיר אתכם או לקפח אתכם, טועה ומטעה ויוצר פה שיח של שנאה ופחד שעלינו להתייצב מולו יחד. "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", אמר הלל הזקן.

זוהי ממשלה שאין בה מפלגות חרדיות אבל זו בשום פנים ואופן לא ממשלה שהיא נגד החרדים עצמם. אנחנו מציעים לכם חוזה חדש. הוא לא חוזה פוליטי, אלא חוזה אזרחי. חוזה שיאפשר לנו לחיות פה חיים משותפים של תורה ושל עבודה, של ערבות הדדית ושל שיוויון בנטל ושל מוסר יהודי. אני יודע שאתם מוצפים עכשיו בהסתה פרועה, אבל אני מציע לכם: נסו אותנו. נסו לדלג מעל ראשיהם של העסקנים ולפנות אלינו ישירות, אל כל היושבים סביב השולחן הזה, אתם תגלו שאנחנו יותר מנשמח להוות בשבילכם כתובת."

ביום רביעי הנשיא אובמה הגיע.

עמדתי על השטיח האדום בשדה התעופה בן גוריון נרגש ובעיקר סקרן. שלושה ימים קודם הייתי חבר כנסת, חודשיים קודם עוד התרוצצתי ברחבי הארץ, בפעם הקודמת שביקר בארץ נשיא אמריקאי עוד עמדתי עם העתונאים בצד השני של הגדר (טוב, לא בדיוק, ראיתי את זה בטלוויזיה וכתבתי על זה), והנה אני שם, חלק מממשלת ישראל.

אחרי שעה של עמידה כבר הייתי נרגש פחות, אבל אז נחת "אייר-פורס 1" ואיש בודד, גבוה ודקיק, יצא מתוכו. הוא לחץ את ידי כולנו, סבלני ומחוייך, והתעכב לידי.

"אני שומע שצריך לברך אותך," אמר.

ראש הממשלה נתניהו, שעמד לידו, צחק. "לברך, אבל גם לנחם," אמר.

"נכון," אמר הנשיא אובמה, "בייחוד מפני שהיה לך ג'וב יותר טוב קודם."

"אדוני הנשיא," אמרתי, "כל אחד רשאי לבחור איך להרוס לעצמו את החיים."

הוא צחק שוב. "אשתי אומרת לי," אמר, "שאני צריך להזהר עם החלומות שלי כי אחרת הם יתגשמו."

למחרת, אחרי יום אינסופי של ישיבות באוצר, נפגשנו שוב, בארוחת ערב אצל הנשיא פרס. בזמן הארוחה שוחחתי ארוכות עם ג'ון קרי, מזכיר המדינה החדש, על הצורך בחידוש תהליך השלום, ואחרי הברכות והמנות האחרונות הובילו כמה מאתנו לחדר אחורי שם היתה לנו הזדמנות לדבר שוב עם הנשיא אובמה. "אני מצפה לכך שנעבוד ביחד," הוא אמר לי, "הפעם לא היתה לנו הזדמנות, אבל הייתי רוצה שנשב ונדבר."

אמרתי לו שאבדוק ביומן אבל נדמה לי שאוכל לפנות לזה זמן...

הנשיא אובמה

באותה ארוחת ערב הצטלמתי שוב עם הנשיא, שגובהו 1.90 מ'.

אחר כך עם ג'ון קרי, שגובהו כ-2.00 מ'.

אחר כך עמדתי בצד עם נפתלי בנט, שבדומה לי לא מגיע ל-1.75 מ' גם עם שרפרף ועקבים. בשלב מסויים ניגשה אלינו בחיוך גדול ומקסים מלכת היופי החדשה, טיטי אייאנו, שמעבר ל-1.82 מ' שלה גם לבשה עקבים גבוהים במיוחד.

"אח," לחשתי לבנט, "לא נשברים, גם אם היא מבקשת, לא מצטלמים איתה."

למרבה המזל טיטי, שהיא בחורה מקסימה, קלטה את בהלתנו הגלויה והקפידה לעמוד במרחק סביר משנינו עד שהצלמים נעלמו.

באותו בוקר עוד הספקתי לעבור במטה "יש עתיד" בתל אביב להרמת כוסית דיאט ספרייט עם הפעילים.

"אני יודע שמצפים ממני להגיד שעכשיו, שנכנסתי למשרד האוצר, זו הליכה מחירות לעבדות," אמרתי להם, "אבל למעשה זה להיפך. החירות האמיתית היא לעשות מה שאתה מאמין בו. חירות היא היכולת להלחם על מטרות צודקות. חירות היא הזכות לנהל חיים בעלי משמעות."

אנחנו הולכים לתקופה לא פשוטה ואני זקוק לכם. לכוח שלכם, לתמיכה, אולי יותר מכל דבר אחר לסבלנות שלכם. בחרנו בדרך הארוכה והקשה, לא נוכל לעבור אותה בלי החברים שלנו.

שיהיה חג שמח.

שלכם,

יאיר לפיד

------

כדי לקבל דיוורים ישירות אליכם לדוא"ל הקליקו כאן >>

 

כתבות נוספות שיעניינו אותך

שמונת הצעדים של ״יש בעתיד״ למלחמה בקורונה

קודם כל מקים ממשלה אחרת. 18 שרים. יעילה, חסכונית, ממוקדת מטרה. בלי שר לענייני מים ובלי חליפי. קבינט קורונה של ארבעה שרים: ראש ממשלה, אוצר, בטחון, בריאות. זה נקרא צוות, והדבר הכי חשוב במצבי חירום הוא עבודת צוות. אחר כך הייתי עושה שמונה צעדים:

המשך לקריאה

ראש האופוזיציה, ח״כ יאיר לפיד בנאום סיעה

אנחנו המדינה היחידה בעולם שהגיעה לגל השני מוכנה עוד פחות טוב מהגל הראשון. נתניהו נכשל. ממשלת המנותקים לא מתפקדת.

המשך לקריאה

תגובת יו״ר יש עתיד-תלם להקמת ממשלת נתניהו החמישית

נאשם בפלילים לא יכול למנות מפכ״ל, למנות פרקליט מדינה, למנות יועץ משפטי לממשלה, למנות את השופטים שידונו בעניינו. זו רשימת הדרישות של ביבי. אלה שנכנעו לה הם לא דון קישוט, הם קישוט, מקשטים לביבי את הממשלה. שרים מספר 32, 33, 34 בממשלת הכניעה.

המשך לקריאה

הפגנת הדגלים השחורים בכיכר רבין

נאשם בפלילים לא יכול למנות מפכ״ל, למנות פרקליט מדינה, למנות יועץ משפטי לממשלה, למנות את השופטים שידונו בעניינו. זו רשימת הדרישות של ביבי. אלה שנכנעו לה הם לא דון קישוט, הם קישוט, מקשטים לביבי את הממשלה. שרים מספר 32, 33, 34 בממשלת הכניעה.

המשך לקריאה

הפגנת העצמאים בירושלים

יו״ר יש עתיד-תל״ם, יאיר לפיד: באתי לתמוך הבוקר בהפגנת ארגוני העצמאים מול הכנסת. הם לא שמרו על 2 מטר מרחק, אבל בשביל העצמאים אני מוכן לקחת את הסיכון. הם כועסים, הם צועקים, הם צודקים.

המשך לקריאה

אנחנו נעמוד בזה

הקורונה לא תכניע אותנו, כי אי אפשר להכניע אותנו. ניסו לא פעם. תמיד עמדנו בזה. התפקיד שלנו הוא להזכיר לישראלים שאותם דברים שמפחידים אותנו - גם יכולים לעורר בנו השראה. לזכור שתמיד יש לנו ברירה: להתייצב מול זה ביחד, או ליפול כל אחד לחוד. אנחנו בוחרים להלחם במגיפה ביחד. יהודים וערבים, חרדים וחילונים, קואליציה ואופוזיציה. הקורונה לא מבדילה בינינו. במאבק נגדה גם אנחנו לא נבדיל בינינו.

המשך לקריאה

תוכנית יש עתיד-תל"ם לחילוץ הכלכלה הישראלית

ח״כ לפיד: ״זו תכנית דו שלבית לחילוץ מיידי של הכלכלה מהקפאון, הצלת העסקים הקטנים והבינוניים שנזנחו בידי הממשלה וסיוע לחברות גדולות״.

המשך לקריאה

כמה עולה מצפון?

הנה מה שאמר אתמול בראיון שר הבטחון כששאלו אותו על האפשרות שתקום ממשלה של יותר מ-30 שרים: "צריך לחלק עוד תיקים. זה לא יפה, אבל זו המציאות הפוליטית. אם זה קונה עוד שנה או שנתיים, מוטב שכך. מוטב שיהיו לנו כמה שרים בלי תיק אם זה יקנה לנו עוד שנתיים של יציבות."

המשך לקריאה

ברוכה הבאה ח״כ ע'דיר כמאל מריח

יו״ר יש עתיד, ח״כ יאיר לפיד:
״גאה ומאושר לקבל אלינו את ח"כ ע'דיר כמאל מריח. גאה בה שלא ויתרה על ערכיה תמורת שום תפקיד בעולם. נלחם ביחד איתה לטובת כל אזרחי ישראל. ברוכה הבאה״.

המשך לקריאה

מצא את מטה השטח הקרוב אליך