החירות האמיתית היא לעשות מה שאתה מאמין בו

23 מרץ 2013 21:54 | יאיר לפיד

 איזה שבוע.

ביום שני הושבעה הממשלה. עליתי על בימת הכנסת ואמרתי, "אני יאיר לפיד, בנם של יוסף טומי לפיד זכרונו לברכה..."

ואז הפסקתי לשניה, הרמתי עיניים ליציע. אמא שלי ישבה שם. היא אשה קטנה אמא שלי, אז מעבר למעקה היציע ראיתי רק מצח ועיניים, ולא יכולתי לדעת אם היא מכווצת את השפתיים כמו שהיא נוהגת לעשות כשהיא מנסה לא לבכות. חייכתי אליה, "ושולמית לפיד תיבדל לחיים ארוכים..." המשכתי. זו הפעם השניה שהיא יושבת בטכס כזה. בפעם הקודמת – ב-2003 - השביעו את אבא לשר המשפטים. באותו בוקר הוא קנה לעצמו תיק עור חום-ערמוני, והלך למקום עבודתו החדש בגאווה ובשמחה. עשר שנים אחר כך לקחתי את התיק החום-ערמוני של אבא והלכתי לאותו מקום עבודה. התיק, אגב, היה ריק מלבד פריט אחד: פטיש היו"ר ששימש אותו כשכיהן כיו"ר "יד ושם". איני יודע מדוע הוא שם אותו בתוך התיק, אבל למחרת נתתי את הפטיש במתנה לעופר שלח, יו"ר הסיעה שלנו. הוא הבטיח לי לנהוג בו בכבוד.

מיד אחרי ההשבעה נסענו לישיבת הממשלה הראשונה. כשישבתי ליד שולחן העץ הארוך הרגשתי בפעם הראשונה את מה שלא יכולנו לנחש בזמן המו"מ המתיש: שזו ממשלה טובה. יש בה חיבור נכון של צעירים עם ותיקים, רעבים עם מנוסים, רצון להצלחה עם זהירות. זוהי גם ממשלה שבה איש אינו מערער על סמכותו של ראש הממשלה (דבר נדיר לעומת ממשלות קודמות), כך שכולם ישמחו אם היא תחזיק מעמד ארבע שנים.

המיקום שלי הוא בדיוק מול ראש הממשלה, בין בוגי יעלון לציפי ליבני. מאוחר יותר למדתי שיש מאבק שלם על מקומות הישיבה בעיקר על הקירבה לראש הממשלה. מדוע? מפני שמי שיושב לידו מצולם גם הוא לטלוויזיה בתחילת הישיבה. לי זה לא ממש אכפת, כבר הייתי בחיי מספיק בטלוויזיה ונוח לי לשבת מולו.

הסיבה שהתכנסנו עוד באותו לילה היתה כדי להצביע על סדרה של דברים טכניים שלא יכולים היו לחכות. הסעיף האחרון ברשימה היה הארכת כהונתם של הרבנים הראשיים בארבעה חודשים. לחשתי לבוגי שאי אפשר שלא להעריך את האירוניה. במשך שבועות ארוכים ניהלו נגדי החרדים מלחמת חורמה רוויה בנאצות והשמצות (אילו היה לי זמן וסבלנות יכולתי לעשות הון מתביעות משפטיות נגד העתונות החרדית, קשה להאמין שאנשים דתיים מתבטאים בגסות ואלימות שכזו), והנה אני, בשעה הראשונה שלי כשר, והדבר הראשון שאני עושה הוא להאריך את כהונתם של הרב עמאר והרב מצגר.

בתום הישיבה נסענו לצילום המסורתי אצל הנשיא. העתונאים עמדו מאחורי החבל האדום וצילמו אותנו בעודנו מסתדרים לתמונה הקבוצתית. על מה חושב אדם ברגע כזה? על ההיסטוריה? על הקוממיות? האמת היא כמובן שבעיקר ניסיתי להבין מה עושים עם הידיים? משלבים? מחזיקים אותן לפני הגוף? בצדדים? מחייכים? מבט רציני? עד שסיימתי להרהר בכל הסוגיות ההירואיות האלו הצילומים נגמרו ובתמונה הרשמית רואים אותי עומד בדום מתוח עם חיוך די טיפשי על פני. לא נורא.

ומה עושים בלילה כזה עם כל ההתרגשות?

איני יודע מה עשו השרים האחרים, אבל אני נרדמתי כשעל חזי מונח המסמך בעל השם המרגש "סקירה פיסקאלית של מדינת ישראל" שאותו הכינו לי במשרד האוצר.

מה שמעלה כמובן את השאלה איזה שר אוצר אני עומד להיות.

למחרת, בישיבה הראשונה שלי עם בכירי האוצר ניסיתי לענות על השאלה הזו. "הדיון אינו צריך להיות על מדיניות," אמרתי להם, "אלא על חזון. כשאתה יודע מה החזון שלך, המדיניות כבר נגזרת מתוכו באופן טבעי. החזון שלי הוא על כלכלה שמרכזה הוא האדם העובד, מה שאנחנו נוהגים לכנות 'מעמד הביניים'. הדבר החשוב הוא ליצור כלכלה שבה אם אתה עובד, אז הדברים פועלים לטובתך – יש לך את היכולת להתקיים בכבוד, לקנות דירה, לדאוג לעתיד. אם אין לך עבודה, אנחנו צריכים לספק לך מספיק הזדמנויות לתעסוקה והכשרה מתאימה. אם אתה יכול לעבוד ולא רוצה, תפקידה של המדינה להבהיר לך שזה מאוד לא כדאי."

המדיניות הנגזרת מהחזון הכאילו-פשוט הזה, היא מובנת מאליה. אנחנו צריכים לפתח כלכלה שבבסיסה עומד החינוך, שהיא חדשנית באופיה, שאינה נשענת על אוצרות טבע אלא על הון אנושי, שנוטה לכיוון טכנולוגי ושיוצרת סביבה עיסקית נוחה.

האנשים סביב לשולחן הבינו מיד. איני יודע את מי בדיוק ציפיתי לפגוש שם, כי הרי גם אני – כמו כולם – שמעתי את כל סיפורי האימים על "נערי האוצר". אלא שהאנשים שאני פגשתי היו מבריקים במיוחד, מחוייבים, נכונים לקחת אחריות, והם ישראלים שאכפת להם. אז למה משמיצים אותם? כי תפקידם הוא לומר כל הזמן "לא" לפוליטיקאים. יהיה עלי להתרגל לזה, כי אני עומד להיות אומר ה"לא" הראשי.

 למה דווקא להגיד לא?

מפני שהתמונה  הנפרשת אט-אט בפני היא גרועה הרבה יותר ממה ששיערתי. עזבו אתכם ממילים כמו "גירעון" או "משבר פיסקלי", אני אסביר את זה הרבה יותר פשוט:

באתי לשפץ את הבית, אבל אז גיליתי שבחשבון שלנו יש  אובר-דראפט.

איזה אובר-דראפט? מפלצתי, מבשר רע, הולך וגדל.

איך זה קרה? כמו כל אובר-דראפט: בזבזו המון כסף שלא היה, לא הגיע כסף שחשבו שיגיע, לקחו התחייבויות שאסור היה לקחת.

התברר - שוב - שאזרחי ישראל תמיד יודעים על מה הם מדברים. כבר כמה שנים שמנסים למכור להם שמצבם טוב, והם כל הזמן אומרים שזה לא נכון ולא יכול להיות. רע להם, רע לכל מי שהם מכירים, הם מרוויחים בסדר אבל לא גומרים את החודש, אין להם שום סיכוי לקנות דירה.

הגיע הזמן להתמודד עם האובר-דראפט.

זה מה שאני הולך לעשות. להכנס בו בכל הכוח. נעבוד קשה, נצטמצם, נוריד הוצאות, נקצץ גם במקומות הכואבים. יהיה קשה, יהיה מלחיץ, אבל יש לזה גם יתרון: אם נעשה את זה עכשיו, זה לא יהיה ארוך.

השנה הראשונה שלי במשרד האוצר תעסוק בצימצום האובר-דראפט. הייתי מעדיף לעסוק בדברים יותר משמחים, אבל אני מאמין שהתפקיד שלי הוא ללכת בדיוק לאיפה שקשה. הבעיה נוצרה מפני שבמקום לנהל כלכלה אחראית לקחו הלוואות ענק ועשו מסיבה. אני לא הולך לחזור על הטעות הזו.

מי שירגיש בשנה הקרובה שהמצב שלו הורע, צריך לדעת שזה יהיה זמני. ככל שהפעולות שלנו יהיו נחרצות יותר עכשיו, נוכל בשנה הבאה לעשות יותר – יותר בהורדת מחירי הדיור, בחינוך, ברווחה, בסיוע לעסקים קטנים, בשיוויון בנטל, בהורדת מחירי הדיור (כן, אני יודע שכתבתי את הדיור פעמיים, ולא במקרה).

מה עוד עושה שר אוצר?

מתקן קילקולים.

ביום שני ניגש אלי במליאת הכנסת אלעזר שטרן, שהיה בתפקידו הקודם יו"ר הקרן לרווחת ניצולי השואה. שטרן ואני ידידים ותיקים. הוא בחור עם פה גדול, שאינו נוהג לברור מילים, אבל יש לו לב גדול הרבה יותר.

"יאיר," אמר, "הבנתי שהכנסת להסכם הקואליציוני את העזרה לניצולי השואה."

אמרתי בגאווה שאכן כן.

"אם תוכל להורות לאוצר שיעבירו את הכסף מיידית, ניצולי השואה יידעו שאף אחד לא ייקח מהם את העזרה הסיעודית ויוכלו לעשות את החג ללא פחד."

וכך היה.

ומה עם החרדים?

בפתיחת ישיבת הסיעה הראשונה שלי כשר אמרתי את המילים הבאות:

"אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזו ולפתוח את היום החגיגי הזה דווקא בפניה לציבור החרדי. בהרכב הממשלה החדש יש ליש-עתיד ארבעה משרדים שמאוד רלוונטיים לחיי היומיום שלהם: אוצר, חינוך, בריאות ורווחה. אני מאוד מקווה שיום אחד, לא רחוק מדי, גם התיק החמישי - תיק המדע והטכנולוגיה - יהיה תיק שרלוונטי לחייהם של צעירים חרדים.

הציבור החרדי צריך לדעת שהדלתות שלנו פתוחות בפניו, וזו חלק מחובתנו לסייע לו. כל מי שמנסה לומר לכם שאנחנו ננצל את המצב כדי להדיר אתכם או לקפח אתכם, טועה ומטעה ויוצר פה שיח של שנאה ופחד שעלינו להתייצב מולו יחד. "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", אמר הלל הזקן.

זוהי ממשלה שאין בה מפלגות חרדיות אבל זו בשום פנים ואופן לא ממשלה שהיא נגד החרדים עצמם. אנחנו מציעים לכם חוזה חדש. הוא לא חוזה פוליטי, אלא חוזה אזרחי. חוזה שיאפשר לנו לחיות פה חיים משותפים של תורה ושל עבודה, של ערבות הדדית ושל שיוויון בנטל ושל מוסר יהודי. אני יודע שאתם מוצפים עכשיו בהסתה פרועה, אבל אני מציע לכם: נסו אותנו. נסו לדלג מעל ראשיהם של העסקנים ולפנות אלינו ישירות, אל כל היושבים סביב השולחן הזה, אתם תגלו שאנחנו יותר מנשמח להוות בשבילכם כתובת."

ביום רביעי הנשיא אובמה הגיע.

עמדתי על השטיח האדום בשדה התעופה בן גוריון נרגש ובעיקר סקרן. שלושה ימים קודם הייתי חבר כנסת, חודשיים קודם עוד התרוצצתי ברחבי הארץ, בפעם הקודמת שביקר בארץ נשיא אמריקאי עוד עמדתי עם העתונאים בצד השני של הגדר (טוב, לא בדיוק, ראיתי את זה בטלוויזיה וכתבתי על זה), והנה אני שם, חלק מממשלת ישראל.

אחרי שעה של עמידה כבר הייתי נרגש פחות, אבל אז נחת "אייר-פורס 1" ואיש בודד, גבוה ודקיק, יצא מתוכו. הוא לחץ את ידי כולנו, סבלני ומחוייך, והתעכב לידי.

"אני שומע שצריך לברך אותך," אמר.

ראש הממשלה נתניהו, שעמד לידו, צחק. "לברך, אבל גם לנחם," אמר.

"נכון," אמר הנשיא אובמה, "בייחוד מפני שהיה לך ג'וב יותר טוב קודם."

"אדוני הנשיא," אמרתי, "כל אחד רשאי לבחור איך להרוס לעצמו את החיים."

הוא צחק שוב. "אשתי אומרת לי," אמר, "שאני צריך להזהר עם החלומות שלי כי אחרת הם יתגשמו."

למחרת, אחרי יום אינסופי של ישיבות באוצר, נפגשנו שוב, בארוחת ערב אצל הנשיא פרס. בזמן הארוחה שוחחתי ארוכות עם ג'ון קרי, מזכיר המדינה החדש, על הצורך בחידוש תהליך השלום, ואחרי הברכות והמנות האחרונות הובילו כמה מאתנו לחדר אחורי שם היתה לנו הזדמנות לדבר שוב עם הנשיא אובמה. "אני מצפה לכך שנעבוד ביחד," הוא אמר לי, "הפעם לא היתה לנו הזדמנות, אבל הייתי רוצה שנשב ונדבר."

אמרתי לו שאבדוק ביומן אבל נדמה לי שאוכל לפנות לזה זמן...

הנשיא אובמה

באותה ארוחת ערב הצטלמתי שוב עם הנשיא, שגובהו 1.90 מ'.

אחר כך עם ג'ון קרי, שגובהו כ-2.00 מ'.

אחר כך עמדתי בצד עם נפתלי בנט, שבדומה לי לא מגיע ל-1.75 מ' גם עם שרפרף ועקבים. בשלב מסויים ניגשה אלינו בחיוך גדול ומקסים מלכת היופי החדשה, טיטי אייאנו, שמעבר ל-1.82 מ' שלה גם לבשה עקבים גבוהים במיוחד.

"אח," לחשתי לבנט, "לא נשברים, גם אם היא מבקשת, לא מצטלמים איתה."

למרבה המזל טיטי, שהיא בחורה מקסימה, קלטה את בהלתנו הגלויה והקפידה לעמוד במרחק סביר משנינו עד שהצלמים נעלמו.

באותו בוקר עוד הספקתי לעבור במטה "יש עתיד" בתל אביב להרמת כוסית דיאט ספרייט עם הפעילים.

"אני יודע שמצפים ממני להגיד שעכשיו, שנכנסתי למשרד האוצר, זו הליכה מחירות לעבדות," אמרתי להם, "אבל למעשה זה להיפך. החירות האמיתית היא לעשות מה שאתה מאמין בו. חירות היא היכולת להלחם על מטרות צודקות. חירות היא הזכות לנהל חיים בעלי משמעות."

אנחנו הולכים לתקופה לא פשוטה ואני זקוק לכם. לכוח שלכם, לתמיכה, אולי יותר מכל דבר אחר לסבלנות שלכם. בחרנו בדרך הארוכה והקשה, לא נוכל לעבור אותה בלי החברים שלנו.

שיהיה חג שמח.

שלכם,

יאיר לפיד

------

כדי לקבל דיוורים ישירות אליכם לדוא"ל הקליקו כאן >>

 

כתבות נוספות שיעניינו אותך

ח"כ רול במצעד הגאווה בת"א: "את הכח האדיר שיש פה חייבים לנתב לכח פוליטי שינהיג את ישראל לעתיד טוב ושוויוני יותר"


עשרות פעילי כחול לבן ביחד עם חברי הכנסת מאיר כהן, יעל גרמן, קארין אלהרר, אורנה ברביבאי, מיקי חיימוביץ', יזהר שי, איתן גינזבורג, עידן רול ויוראי להב הרצנו הגיעו לתמוך בקהילה הלהט"בית במסגרת מצעד הגאווה שנערך בתל אביב יפו.

ח"כ רול אמר על הבמה: "אנחנו מרגישים שבשדה הפוליטי יש ניסיון לחזרה אחורה ולהחזיר אותנו לדין תורה וקיצוניים שחושבים שיהדות היא יהדות מפלגת ויהדות היא דבר מקרב ואוהב ומגשר וזו היהדות שלי. התפקיד שלנו זה להיות שגרירים בכל מקום ולתת למאבק הגאה פנים ושם. רק ככה ננצח". 

המשך לקריאה

מטה הנשים של כחול לבן הפגין נגד הפיכת מדינת ישראל למדינת הלכה


מטה הנשים של כחול לבן ביחד עם ליהיא לפיד וחברי הכנסת קארין אלהרר ויוראי להב הרצנו ערך הפגנה ברחבת הבימה ובשדרות רוטשילד בתל אביב, במחאה כנגד מקרים של הדרת נשים והתבטאויות קשות של נבחרי ציבור כנגד נשים.

ח"כ אלהרר: "אם נשתוק מול המקרים האלו- מי שישלם את המחיר יהיו בנינו ובנותינו. מוכרחים להתעורר ולעצור את המצב הזה עכשיו!".

ליהיא לפיד: "המצב הזה מסוכן ואם לא נתעורר עכשיו, נקום למדינת הלכה".

המשך לקריאה

ח"כ לפיד במצעד הגאווה: "לא נעצור עד שהקהילה הגאה תקבל כל זכות שמגיע לה"


עשרות פעילי כחול לבן ביחד עם חברי הכנסת יאיר לפיד, עידן רול, יוראי להב הרצנו, יואב סגלוביץ', איתן גינזבורג ואלון שוסטר לקחו חלק במצעד הגאווה שנערך בירושלים.

ח"כ לפיד: "אנחנו באנו הנה כדי להגיד שלמדינה יש כל מיני זכויות והיא לא תגיד לאף אחד בעולם איך מותר לו או אסור לו לאהוב".

יו"ר התא הגאה, ח"כ עידן רול: "כחול לבן תמשיך להיאבק עד להשגת שוויון זכויות מלא לקהילה הגאה".

המשך לקריאה

ח"כ לפיד לראש הממשלה בהפגנה: "לא ניתן לך להיות ארדואן. לא ניתן לך להרוס את המדינה".


עשרות אלפי אנשים השתתפו בהפגנה שנערכה ברחבת מוזיאון תל אביב נגד יוזמות החקיקה של הקואליציה תחת הכותרת "חומת מגן לדמוקרטיה".

ח"כ יאיר לפיד תקף את כוונתיו של ראש הממשלה בנושא חוק החסינות ופסקת ההתגברות : "לא ניתן לך. לא ניתן לך להיות ארדואן. לא יהיה פה רודן טורקי. לא ניתן. לא ניתן לך להרוס את המדינה. זו גם המדינה שלנו. אנחנו לא נתינים שלך. לא ניתן לך להרוס את בית המשפט העליון. אתה לא מעל החוק". 

 

המשך לקריאה

ח"כ לפיד במהלך סיור במפעל פניציה: "זה צעד ראשון בדרך למדינת הלכה שאסור לתת לו לקרות"


ברקע החרם של חסידות גור על מפעל פיניציה בירוחם וסכנת הפיטורים ההמונית הקיימת במפעל הגיע חבר הכנסת יאיר לפיד, יחד עם חברי הכנסת מאיר כהן ופנינה תמנו שטה לסיור חירום במפעל.

לפיד, כהן ותמנו שטה נפגשו עם יו"ר מנכ"ל המפעל אמנון כהן שפרס בפניהם את המצב בו שורר המפעל.

לאחר מכן נערך סיור במפעל שבמהלכו אמר לפיד: "זה צעד ראשון בדרך למדינת הלכה שאסור לתת לו לקרות. יש כאן ניסיון לכפות, כפייה דתית שתגרום לפיטורים של עובדים וסגירה של מפעל בישראל  באזור שגם ככה סובל ממצוקה של תעסוקה ותעשייה". 

המשך לקריאה

לפיד וגנץ הציגו את התכנית הכלכלית של כחול לבן


במסגרת מסיבת עיתונאים שערכו המועמד לראשות הממשלה מטעם כחול לבן, בני גנץ, ושותפו הבכיר, יאיר לפיד חשפו את עיקרי התוכנית הכלכלית- חברתית של כחול לבן תוך התמקדות בשלושה נושאים מרכזיים: הבריאות, החינוך והתחבורה.

גנץ: "אנחנו לא מביאים הכרזת גדולות אלא תוכניות משמעותיות שנוכל לקדם כך שנתוני המאקרו לא יעמדו לבד, אלא קודם כל טובת האזרח".

לפיד: "הממשלה בראשות נתניהו לא רואה את האזרחים ממטר.סדר העדיפויות של נתניהו הוא נתניהו. סדר העדיפויות שלנו יהיה אזרח ישראל. אנחנו נוביל לשינוי, ובעיקר נעבוד קשה בשבילכם". 

המשך לקריאה

מנהיגי כחול לבן סיירו בשדרות ובעוטף עזה


ראשי רשימת כחול לבן, בני גנץ, יאיר לפיד, משה בוגי יעלון וגבי אשכנזי, סיירו בשדרות וביישובי עוטף עזה.
בני גנץ: "כאשר נרכיב את הממשלה נשנה את המדיניות הנרפית הזאת ונפעיל מדיניות מאוד קשוחה ונחושה. אנחנו דורשים את השקט ולא מוכנים בשום פנים ואופן להתפשר על ביטחון התושבים".
יאיר לפיד: "הרתעה משיגים בכוח ורק בכוח. הקבינט שבו שלושתנו ישבנו השיג כך הרתעה לשלוש וחצי שנים - את ההרתעה הזו אנחנו נחזיר". 

המשך לקריאה

מנהיגי כחול לבן ערכו סיור בצפון


מנהיגי רשימת "כחול-לבן", בני גנץ, יאיר לפיד, גבי אשכנזי ומשה (בוגי) יעלון, ערכו סיור בצפון בו נפגשו עם חקלאים, ראשי הרשויות ולאחר מכן ביקרו בתצפית על סוריה.

יו"ר המפלגה, בני גנץ: "נמצאים לפניכם שלושה רמטכ"לים ושר לשעבר עם ניסיון מדיני - 117 שנות ניסיון ביטחוני. אנחנו נדע לטפל בכל איום בכל אחת מהזירות ככל שיידרש. נבנה קבינט מאוזן, אחראי ותקיף".

ח"כ לפיד: "חלק מהעובדה שאנחנו פה זה כדי להזכיר לעולם כולו שאנחנו את רמת הגולן לא נחזיר לעולם. לישראל יש ריבונות על רמת הגולן, ותמיד תהיה ריבונות על רמת הגולן". 

המשך לקריאה

ח"כ לפיד על האיחוד עם בני גנץ: "אנחנו בוחרים אחד בשני ובאזרחי ישראל"

מנהיגי רשימת "כחול-לבן", בני גנץ, יאיר לפיד, גבי אשכנזי ומשה (בוגי) יעלון, ערכו מסיבת עיתונאים מיוחדת בעקבות האיחוד ביניהם.

בני גנץ: "זה ערב מכונן בתולדות ישראל. את תמונת האחדות שאתם רואים על הבמה, לא ראינו בארץ עשרות שנים".

ח"כ לפיד: "יש פה הזדמנות היסטורית לשנות את כל סדר העדיפויות במדינה, ולשנות את הדרך שבה אנחנו מתייחסים אחד לשני. להזכיר לכולנו שאנחנו משפחה". 

המשך לקריאה

יש עתיד התאחדה עם מפלגת חוסן לישראל


מתוך אחריות לאומית, החליטו בני גנץ, יאיר לפיד ובוגי יעלון על הקמת רשימה מאוחדת אשר תהווה את מפלגת השלטון החדשה של ישראל.


מפלגת השלטון החדשה תעמיד נבחרת מנהיגים בטחונית וחברתית חדשה שתבטיח את בטחון המדינה, ותחבר מחדש את חלקי העם ואת החברה הישראלית המשוסעת.

המשך לקריאה

מצא את מטה השטח הקרוב אליך