הגיע הזמן שנדבר על העתיד של כולנו

הדרך שלנו היא קשה, יש לנו שאלות קשות שאנו לא מתעלמים מהן, אבל אנחנו חושבים שהדיבור המשותף הוא הכלי שבעזרתו נוכל להביא לשינוי

הגיע הזמן להפסיק להשתמש בשנאה ובקיטוב, להיפרד מהשנאה הזו שפרנסה את הפוליטיקה ולדבר על עתיד של לא רק מה יקרה לי, אלא באיזו מדינה יחיו הילדים שלנו והדורות הבאים.

הגיע זמן לדבר על חיבור, ומתוך חיבורים שונים לייצר חברה ישראלית שמורכבת מאנשים שהדאגה לעתיד חשובה יותר מהדאגה לעצמם.

מערכת החינוך נמצאת בקריסה: היא איננה מספקת עתיד מפתח שכולל ערכים וכלים שיובילו לעתיד טוב יותר. אנחנו מדברים על חברה שבה לימודי הליב"ה כבסיס לאתוס לאומי הפסיקו להיות תנאי לתקצוב. בתי הספר בהם לא לומדים ליב"ה החליטו מי ילמד מה ובכך הם מחריבים ביד גסה את העתיד של כולנו. מערכת החינוך חייבת לחזור למובילות: לחזק את חשיבותם של לימודי הליב"ה, שתקציב החינוך יהיה שוויוני יותר - שלא יקרה עוד שילד שנולד נדע מראש מה יהיה מעמדו ומה יהיה עיסוקו - ולשפר את מעמד המורים. הפסקנו לדאוג ליחד והתחלנו לדאוג לאני.

הגלותיות לא השתחררה מאיתנו ואנו מרגישים שאם לא נגביה את החומות ונדבר סרה באחר לא נוכל לשמר את הכוח שלנו כקהילה פוליטית. כואב לי לחיות במדינה שבה בעבר דיברו על מדינת מופת, ובמקום האתוס המיוחד הזה המדינה עוסקת בעיקר בפירודים.

הדרך שלנו היא קשה, יש לנו שאלות קשות שאנו לא מתעלמים מהן, אבל אנחנו חושבים שהדיבור המשותף הוא הכלי שבעזרתו נוכל להביא לשינוי. היהדות שייכת לחברה כולה וזה חלק מהתפקיד שאנו נוטלים על עצמנו. באנו לשליחות והאתגר הזה והתפקיד הזה נובע משום שבמשך שנים ארוכות הטפתי לתלמידי שצריך לקחת מנהיגות ועכשיו כנראה שהגיע תורי. אנחנו עושים זאת בשמחה ובהרגשה שזה מה שצריך לעשות.