בין דתי לדמוקרטי

שלום רב,

אני שמחה וגאה להיות חלק ממפלגת "יש עתיד" ומהשינוי שהיא שואפת לחולל בחיי האזרחים במדינת ישראל. לאחר שנים של עשייה למען נשים והעצמתן, נעניתי לבקשתו של יאיר לפיד והצטרפתי לעשייה הציבורית במרכזה של המפה הפוליטית.  

אני מבקשת להביא למרכז השיח ולמנף את התחומים בהם אני פועלת. זה זמן רב אני חשה, כי לנוכח האיומים על עקרונות היסוד של ישראל, הגיע הזמן לנסח משוואה חדשה, שלא מתנערת מאלה שקדמו לה, אלא מעצימה אותן. לפי משוואה כזאת, ישראל צריכה לאפשר לי להיות גם יהודייה וגם דמוקרטית. זה סדר יום שהדגש בו אינו דת או מדינה, והוא מכיל ניגודים ולא קרע ביניהם.

לכאורה, יש משהו אטרקטיווי בשיח הקצוות - אלה טהורים ואלה מוחלטים, ויחד הם הולכים עד הסוף על חשבון השאר. עבורם, לא לגיטימי לבנות גשרים. האם עלינו להגיע לפי תהום רק משום שמעטים וקיצונים פיתחו עיוורון לאפשרות של חיים משותפים, על אף הניגודים והסתירות? למעשה, רוב הישראלים אומרים "לא" לקיצוניות הקורעת ונענים לאתגר של חיים בתוך השוני.

המתח בין דתי לדמוקרטי נובע מוויכוח על מקור הסמכות בישראל - האדם לעומת האל, ההלכה מול החוק, הכנסת או בית הכנסת. הכשל בנוסחות אלה הוא מחשבת "או-או". אבל למה לא לשלב? כך, על החלופה להיות "גם וגם" - גם דתי וגם דמוקרטי. הדתייה שבי היא הקשר לעבר ולמסורות שבו; הדמוקרטית שבי היא הגשר לכל בני האדם השונים ממני - דתיים מזרמים אחרים, חילונים, ואלה שאינם בני עמי, אבל הם אנשים טובים באשר הם.

ב"יש עתיד" מצאתי בית. מצאתי נבחרת מגוונת של אנשי עשייה אשר הציגו, לאורך שנים של פעילות ציבורית, יכולות מוכחות להוביל מהלכים ויוזמות ולהביא שינוי אמיתי בחייהם של אזרחים בישראל.

אני שמחה ונרגשת לצאת לדרך החדשה עם נבחרת "יש עתיד" לצידי.

ד"ר עליזה לביא