בואו נדבר על כלכלה

כלכלה לא משנים ביום אחד, וגם לא בשלושה שבועות. קודם כל צריך לחזור להתנהגות אחראית כדי שלא נהפוך להיות יוון או ספרד. 

אני יודע שזה לא קל, אני יודע שהגזירות מפחידות ואנשים לא גומרים את החודש, אבל מה שאנחנו מבצעים עכשיו הוא תיקון כואב והכרחי, והוא לא יימשך יותר מדי זמן.

כל מה שאנחנו עושים היום הוא חלק מתוכנית ארוכת-טווח שתביא לשינוי עומק בחינוך, בדיור, בהורדת יוקר המחיה, בשיוויון בנטל, בכל מה שחשוב לאדם העובד בישראל. 

בשביל זה אנחנו מקימים את קבינט הדיור, בשביל זה מוקמת ועדת השרים לשיוויון בנטל, בשביל זה יוקם קבינט מיוחד לטיפול ביוקר המחיה, בשביל זה אנחנו מקדמים את "עשור החינוך."

נהוג לומר שלישראלים אכפת רק מהכסף שלהם. אני לא מאמין בזה לרגע. הישראלים לא כועסים כי קשה להם – יום הזכרון המתקרב הוא תזכורת עצובה לכך שכבר עמדנו יחד בקשיים גדולים הרבה יותר – מה שמכעיס אותם היא התחושה שהכסף הולך למקומות הלא נכונים, ושהממשלה לא זוכרת שהיא צריכה להתייחס בחרדת קודש לכל אגורה מכספי המיסים שלהם.

את זה בדיוק אנחנו משנים עכשיו. אנחנו מאזנים את התקציב בידיעה ברורה שזה כרוך במחיר כואב. אנחנו משנים סדרי עדיפויות למרות שאנחנו יודעים שהרגלים קשה מאוד לשנות. אנחנו מחזירים לשולחן את האחריות ההדדית ואת הצורך להיות הוגנים. 

זה ייקח זמן, אבל זה יצליח.

זה יצליח מפני שנהיה נחושים וסבלניים ולא נכנע לשיח פופוליסטי וקצר-רוח.

זה יצליח מפני שבמקום לחלק כספים לכל מי שקרוב לצלחת, נהיה מרוכזים באדם העובד ובצורך לשפר את חייו.

זה יצליח מפני שהבחירות האחרונות לימדו אותנו שבעיתות משבר אפשר וכדאי לפנות לציבור הישראלי ובמקום להבטיח לו הבטחות ריקות מתוכן לומר לו את האמת:

באנו לשנות, ואנחנו זקוקים לעזרתך. 

שלכם,

יאיר לפיד